שמעתם על פיסת הצואה שנפלה לאסלה? נכון שהיא עושה... שפליאק? אז תדעו לכם, שלא גלליכם יוצרים את הצליל הזה כנגד מי האסלה רוויי האבנית, אלא זאת מלכת האסלות.

הוא הקיא קיא סגול לתוך האסלה, נורא נוזלי כזה, כמו שילשול. כשהוא הרים את ראשו לתפוס נשימה מחוץ לאסלה בין ספאזמות ההקאה הבנתי למה הוא הקיא. כל אחד אחר היה מקיא במקומו. הוא הלך להשתין ובטעות הסתכל אל תוך המים וראה את בבואתו. הוא הרים את ראשו כדי לשאוף אוויר, והסתכל על הניאגרה במבט מעונה. ראיתי פרצוף חרוך, כמו ראש עגל שכתשו אותו קצת ושלחו אותו ישר אחרי זה למנגל, עין אחת בגודל כדור טניס, שניה בגודל סוללת שעון, עיניים שחורות שמחוץ להן כדור לבנבן-כחלחל בגוון מחליא. קרעי בשר חרוך ורקוב במקצת מתדלדלים מלחייו וממצחו. החניכיים רקובות, תלויות ומתנדנדות מתחת לסנטרו, שיניים עקומות שגודלות אחת על השניה, אף שבור שנמרח על כל הפרצוף כמו בתנועת מכחול מהירה, השפה העליונה נפוחה מאוד מרוב ריקבון, התחתונה כבר חסרה, כנראה נחתכה. הירח היה כה יפה באותו לילה! מגל דקיק צהבהב שגבולותיו התעמעמו בגלל הערפל, הוא הזכיר לי את הירח שראיתי בשמי הלילה שמעל לבית הקברות הישן, בית הקברות שנמצא ליד יער של עצים כהים הצומחים ממש ליד המצבות. אותו הירח שמעיר אותם במן קריאת שליט שמתסכלת אותם, אבל הם לא יכולים לעשות כלום, הם רוטנים ויוצאים מקבריהם ויוצאים לשוטט ביער החשוך והשקט. ראשו נפל שוב לאסלה, והוא המשיך להקיא. עם כל ספאזמה הקיא נהיה יותר ויותר סמיך וקצת יותר כהה, כאילו הלכו ואזלו כל הנוזלים בגופו המתועב. לבסוף הוא סיים ונרדם עם פניו המעוותות באסלה, נוגע קלות עם אפו המרוסק בקיא של עצמו, נוחר בקולניות. יצאתי מן הניאגרה והסתכלתי עליו מאחורה במבט מלא בוז וגועל.הוצאתי את הניאגרה מהמקום והתחלתי להכות אותו בראש איתה בכל כוחי. אט אט הוא נכנס לאסלה, כמו מסמר עיקש לעץ קשיח במיוחד. כשנשארו בחוץ רק הרגליים דחפתי אותן לאסלה עם רגליי שלי וסוף סוף הוא נכנס כולו לאסלה, מעורבב ומאוכל בתוך הקיא הסגול שלו. נשמתי לרווחה והטלתי את מימיי לאותה אסלה גורלית. ריקון שלפוחית השתן זה תהליך נורא נורא רציני אצלי, כמעט ריטואלי, הוא דורש ריכוז ואווירה מתאימה. בטח בגלל זה יש לשתן שלי סגולות מיוחדות. ראיתי אלפי צגי מחשב כחולים, ובאותו רגע נוספה בכולם שורה לבנה. כך נולדה מלכת האסלות.