כשהייתי קטן תמיד תהיתי על גיבורי הסרטים הרשעים שניסו להשמיד את האנושות. לשלוט על העולם עוד הבנתי, להרוויח מיליארד דולר הבנתי, אבל מה התועלת, מה הרווח בלהשמיד? בזמן האחרון התחלתי להבין אותם, את כל הגועל שנמצא ביצור אנושי, כל השקר, המרמה, האגואיזם, הנהנתנות, השימחה לצרת אחר, את האהבה להפרת אמון. יש רגעים שנדמה לי שמצאתי לי משימה למלא בחיים האלה =)

שכבתי על הגג והתבוננתי בשמי הלילה, בכוכבים שנצנצו בהם, ובחור הלבן שממנו בהק אור לבן חולני. אצבע עם ציפורן מחודדת נכנסה לתוך החור והחלה לקרוע את נייר המתכת השחורה, חושפת את העין להתעמת איתי. אני רואה בה את שחיטת הבשר המת, נהרות של שיכחון לבן זורמים עלי מלמעלה, אותו קול לועג שאני שומע לפני השינה מספר לי שאין אף אחד, שיש רק בשר מת והוא מזמין אותי להתענג בו. אני עוצם את עיני ונזכר בקריאתם השמחה שהם פלטו כשהם עלו על ספינותיהם לחקור את הלא נודע, את הבשר החי שאש בוערת בעצמותיו וגורמת לדם הרותח לצבוע את הבשר לאדום. הוא הזכיר לי שהם כבר מזמן שוכבים בקברים עם אבותיהם וצאצאיהם והיום הכול בשר מת שנמכר בעטיפות מפלסטיק תמורת פיסות מתכת. הוא אמר שהכול מזמן מת והריקבון הגיע כבר עד העצמות, פשוט אף אחד לא רואה כי ארובות העיניים ריקות, כי העיניים נוזלות ראשונות, ואחר כך הלשון נרקבת. אבל דבר ראשון, הלב נעצר. וכשאני חושב על זה, הוא צודק.