| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 4/2005
חמניה
עשיתי שיעורי בית באנליזה נומרית בחדר שלי. כמו תמיד המקצוע עצבן אותי אז הדלקתי סיגריה בחדר כי לא היה כוח לצאת החוצה או למרפסת. נשענתי על אדן החלון כדי לא להסריח את החדר. הסתכלתי לאופק ואז הסטתי את מבטי למטה. ראיתי חמניה עם עלים צבעוניים מטפסת לעבר החלון של הקומה השניה, קומה מתחתי. הפרח הסתובב אלי וזרק אלי מעין חיוך ונפל חזרה לקרקע. זה היה מוזר שהוא חייך כי לא היה עליו כל רמז לפנים. אבא נכנס ושאל למה אני מעשן בחדר. עניתי שלא היה לי כוח לצאת החוצה אבל לפחות אני מעשן בחלון. הוא ניגש אלי, הביט בחלון, הניד בראשו והלך. סיימתי את הסיגריה וחזרתי לעשות שיעורי בית. פתאום הרגשתי דחף עצום להציץ מהחלון. הצצתי וראיתי שהחמניה נמצאת מתחת לאדן חלוני. היא חייכה אלי שוב, חייכתי אליה חזרה ושאלתי איך קוראים לה. היא ענתה ושאלה איך קוראים לי. עניתי, חייכנו אחד לשני, היא הוציאה לשון בשובבות ושוב נפלה למטה. הפעם היא נראתה יותר אנושית באופן כולשהו, למרות שעדיין לא היה עליה שום סימן לפה או עיניים. קראתי לה לעלות חזרה, היא חייכה מלמטה ועלתה חזרה. כשהיא נעמדה על אדן חלוני הבנתי שהיא בת-אדם בגובה בינוני, לבושה בשמלה צבעונית כאשר הצבע השולט בה הוא סגול. פניה היו יפיפיות ומנומשות מעט. היא חייכה וביקשה רשות להכנס לחדר. הרשיתי לה והיא התיישבה על מיטתי בקפיצה. התחלנו לדבר, אני לא בדיוק זוכר על מה. נראה לי ששאלתי אותה איך זה שהיא כרגע הייתה חמניה והיא צחקה ולא ענתה לי. הייתה לי הרגשה נורא מהנה של כיף, זיכרון, ילדות, שמש, הייתי מדבר איתה כך עד אינסוף. בו זמנית איכשהו בלי לשים לב עברנו למצב שכיבה והתחלנו... לנוע. היא הייתה כל כך מושלמת, כל כך אוורירית, כה מלאת שמש, קרני אור ושמחה ויופי טהורים! היא עצרה לרגע ואמרה שהיא צריכה למהר כי הדודים שלה אמרו לה לחזור מהר. חשתי צער על זה שהיא כבר צריכה ללכת ושאלתי איפה היא גרה ומי זה הדודים שלה. היא אמרה שהיא גרה מתחת לבית שלי, והדודים שלה הם שישה דרקונים בצבעים שונים: סגול, שחור, אדום, ירוק, כחול וצהוב. התפלאתי והיא ענתה שהם נורא חושבים את עצמם והם היו רוצים לא לתת לה לצאת בכלל אבל היא יודעת איך לדבר איתם אז הם מרשים לה לצאת לזמן מה. כבר מהרגע שהתעוררתי ועד עכשיו אני מתגעגע אליה יותר ויותר עם כל רגע.
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
