טוב, על האמת הבנים שלי לא ממש קשורים, הם סתם שוכבים יבשים על הסדינים ועל שאריות גליל נייר הטואלט שהלך כבר לעולמו והתחלף בגליל חדש ורענן. אבל כל דבר בזמנו כמו שאמרה דודה צילה הבוכרית, בעודה מלקקת בחושניות את שפתיה השמנוניות ומחלקת קונדומים לחברים הנדהמים של בנה שנכנסו לבקש כוס מים. קמתי אתמול בבוקר והרגשתי שהשיעול כמעט נעלם. למרות זאת, הבוקר שלי התחיל במילה בלאט. פשוט בלי סיבה, אולי תחושת בטן שהיום הזה הולך להיות יותר חרא מכושי בערימת שילשול. כשעשיתי לעצמי תה, ביקשתי מאבא כסף כדי לקנות ערכת הרשמה לאוניברסיטה (שוב...) ולשלוח לעתודה. הוא שאל אותי אם אני לא מאחר, ועניתי שנראה לי שלא ממש. הוא לא אהב את התשובה, נבר במסמכים הצבאיים שלי ומצא את המכתב שמבקש לשלוח את ערכת ההרשמה. בחמש דקות הבאות שמעתי יותר קללות רוסיות גסות מאשר אתם יכולים לשמוע משני מתבגרים רוסים ששואלים אחד את השני מה נשמע. התברר שהתאריך הנקוב במכתב עבר לפני קצת פחות מחודש. הצעקות שלו אישרו את הרגשת הבלאט שלי בקשר ליום הזה. אחרי שהוא נרגע אמרתי לו שהתקשרתי ללשכת הגיוס ואמרו לי שיש לי עוד זמן ואני אשלח באותו היום או ביום למחרת וזה יהיה בדיוק בזמן. אחרי זה, כשישבנו במטבח ואני שתיתי תה עם הבעת פנים מיזנטרופית, הוא שאל אותי מה לא מוצא חן בעיני. שאלתי אם הוא בטוח שהוא באמת לא מבין מה לא מוצא חן בעיני, והוא עדיין תבע את תשובתי. פה חטפתי קריזה, שנגרמה כתוצאה מהבלאט ומהצעקות ומזה שנזכרתי ברגע אחד בכל הרע שקרה לי - החל מזה שסנטה קלאוס איחר עם המחשב בכמה שנים טובות וכלה בכך שעמודים שונאים אותי בזמן האחרון. אני משער שגם הקטע של זה שאני מנסה להפסיק לעשן השפיע, וההתנהגות של אבא לא ממש עזרה למאמץ שלי. אז פירטתי לו ביתר הרחבה מה לא מוצא חן בעיני, אך אני משער שהטון שלי לא היה רגוע דיו והמצב הדרדר לצעקות עם ניצוצות מאט רוסי (ע"ע קללות רוסיות ברמה מקסימלית של גסות) פה ושם. כל התהליך גרם לי לפספס כמה אוטובוסים לאוניברסיטה ודי פגם במצברוח הלימודי שלי, אז במקום לנסוע לאוניברסיטה, מה עושים? הרי אי אפשר להשאר בבית! אז הולכים וקונים בירה וסיגריות ויושבים בפארק ועושים תרגיל בהסתברות. וכמובן שעישון בשרשרת לא ממש תרם להבראה הסופית שלי. יותר נכון, התעוררתי בחצות ושעתיים על השעון השתעלתי כל כך חזק שהמיטה התחילה לחרוק מעוויתות גופי (חח זכרונות מביכים). אבא התעורר ובא עם כוס חלב חם ודבש כדי להראות שהוא בכל זאת אוהב אותי (על האמת אין לי ספק בכך, אבל לפעמים יש לו דרכים מאוד אקזוטיות להראות את זה). החלטתי שאני מוציא את כל הליחה שיש לי בריאות באותו זמן, אז שכבתי כדי שהיא תזרום במעלה הגרון ואז קמתי כדי שהיא תחסום את זרימת האוויר בגרון ותגרום לי להשתעל ולירוק אותה החוצה. הוספתי גם שאיפת שמן אקליפטוס כדי לגרום לליחה לנוע ביתר חופשיות ובשלב מסוים השתמשתי בכמה פוזות יוגה שמנצלות את כוח הכבידה לטובתי כדי לגרום לליחה לזרום מהריאות החוצה. עברו לי בזמן התהליך כמה מחשבות על כך שמוות מחנק שנגרם ע"י עודף ליחה זה מוות די משעשע. אימנתי את עצמי במשך הפעילות הזאת כמו שאף ספורטאי לא עשה זאת בחייו, אימצתי את שרירי הבטן והחזה עד כדי עיצוב ריבועים וחזה אישה למופת, והריאות שלי גדלו לכזה גודל שיש לי כמה חברים שיכולים להכנס לתוכן עכשיו. היה בכך גם חלק של נקמה בהורים, כי הם לא נרדמו במהלך השעתיים האלו מהמאתיים דציבלים ליחה שהשתעלתי. ירקתי את כל הליחה לכוס ואחרי זה שפכתי אותה לכיור והיא פשוט סירבה להתנקז! שטפתי אותה והיא סתמה את חור הניקוז של הכיור! חשבתי שאפשר לאטום ולזפת גגות עם מוצרי הריאות שלי ולהרוויח על כך הון תועפות! וכך, התעוררתי עם מחסור חמור בשינה, רצתי לבנק, שילמתי דמי רישום. פה היה רגע שמח אחד שבתור היו לפני בדיוק מאה איש אז עשיתי את עצמי כאילו לא שמתי לב לספרת המאות ונדחפתי לתור. אז שלחתי את חומרי הרישום בבית הדואר, כאשר תינוק מנסה לחשב במקומי את האינטגרל הכפול שלא ממש יצא בתרגיל בהסתברות. אחרי זה נסיעה לת"א, חירבון עצבני בשירותי התחנה, שאגב שוב עולים כסף. שמעתי מהתא את המנקה מתווכחת עם מישהו על שקל בשביל הכניסה, והוא טען שהוא עובד פה כמאבטח והוא ייבדוק אותה עד הבגדים התחתונים בפעם הבאה שהיא תכנס לתחנה. ואחרי תירגול בהסתברות, אני סוף סוף נוסע הבייתה לנוח מכל הזוועה והריצות!הללויה! או ש... הללאודין? =)

16:18 פאם פאם פאם! יש לי אינטרנט! =)))

17/04/2005 17:13 דן אתה בדיוק כמו הזין שלי: ארוך ומטומטם!

אני: עדיף לנסוע לרוסיה, הכול זול שם. דן: לא עדיף לפולין? אני: אבל ברוסיה יותר יפה. דן: אבל בפולין יש אתרי שואה. אני: אבל שואה אפשר לעשות גם פה, יש מספיק יהודונים! דן: חתיכת גוי! =P