*מסר נסתר, לעזאזל, שימו לב בליענעחח!* עוברי האורח צודקים, אדם הוא אדם כשהוא בונה את חייו בעצמו ולא זורם כמו מסה אמורפית בשבילי החיים המרופטים שהנסיבות ואנשים אחרים דוחפים אותו אליהם, כמו חומות בטון מצדדי תעלת ניקוז שמנתבים את שאריות החיים לאבדון מצחין. אדם הוא אדם בן אלוהים כאשר הוא לא מפחד מהשינוי שהוא עלול לגרום לו אלא להפך, שמח לכך שהוא משנה את העולם, הוא כובש את הטבע, את יצריו, את שאר האנשים, כובש בצהלה והחלטיות, משאיר חריטה עם שמו שלו, הוא צועק אל תוך השמיים ולא לוחש בצללים, הולך זקוף לאור שמש ולא שפוף נחבא אל הצללים, כי הרי האדם הוא נזר הבריאה, סימן שהוא קיים, רק אז באמת הוא חי, ולא רק אינו מת. אדם בוחר בעצמו באיזו דרך ללכת בלי להסתכל האם כבר יש שם שביל של צעדים שעברו, כי אולי אין צעדים שמובילים חזרה, אולי השבילים הידועים מובילים לאבדון, הוא סולל לעצמו את דרכו החדשה הייחודית. רק סוס הולך לכיוון שסכי-העיניים והרתמה מובילים אותו אליו. אל תאנח ותבכה בשקט, צעק ושבור את החומות, תפוס את העולם ביד יוצר ועצב אותו כרצונך, כי אם אתה חזק מספיק כדי לא להתכופף מתחת לכובד העולם, אז העולם יתכופך לפניך. אם אין לך, אל תתעצב ותבכה על גורלך המר, אלא פשוט קום וקח את מה שנפשך זקוקה לו! התגאה בהיותך אדם, בכוח המחשבה והבחירה שהיוצר נתן לך מבין כל הבריות! מצא בעצמך את הכוח לקום עכשיו, בלי לדחות למחר, ולבנות את החיים כך, שבכל בוקר תשמח לאור השמש ולכך שאתה שוב, גם היום, שוב - אדם. *סוף מסר נסתר*

מלא עצב מוזר, עצב של ערב סתיו בבית קפה ריק, ועלי שלכת עפים ונוחתים על קיר עשוי הזכוכית של בית הקפה. מחר אני אנסה להטביע את זה בבירה ופוגו. נראה את כולכם כבר שם. ליל מנוחה..