חלקיקי קריסטל שבור משפשפים את עיני האדומות, לקח להם הרבה זמן ליפול דרך בור האובדן עד לפה. זוהי מנהרה אנכית חשוכה שעוברת דרך כל כדור הארץ, מגיעה לחדר החשוך והקר שאני יושב בו, לא מבין מה קורה. רק עכשיו זה הגיע, בהפוגה של מאות שנים, הבנתי שהגאות השחורה הגיעה, שוטפת אותי אל תוך האבדון, מכסה את כולי, חונק אותי בדיו שחור. אך משום מה, לא איכפת לי שאני נחנק, איכפת לי רק שחשוך פה ואין פה אף אחד, אף אחד! חלקיקי קריסטל שבור משפשפים את עיני השחורות, עיני קריסטל, העיניים מתפוררות ומתמוססות בחושך.

את לא רוצה לפגוע בו. ובי מותר לפגוע?? כנראה שאנשים נועדו לפגוע אחד בשני, ואני לא יותר טוב מזה. הייתי מצפה שארצה לפגוע חזרה, להתקיף ולהשמיד את כל הנקרה בדרכי. אך משום מה כל מה שאני מצליח לעשות עכשיו זה לבכות.