פעם כשהלכתי בשביל הזה, ראיתי דם זורם בתעלה לצד השביל, ראיתי צל של מוות מרחף בין העצים, ידעתי שאם אני אעשה צעד לא נכון, הוא יינעץ בי סכין חלוד ממתחת לאדמה. שמעתי את הליחשוש והזמזום של השקט המוחלט, הרגשתי איך החשיכה מתעבה לטיפות שחורות וסמיכות על עורי החיוור, הרגשתי קור מטפס במעלה עמוד השדרה מהידיעה שיש שם מישהו, משהו שצופה בי וצמא לדמי. יכולתי להאמין אז.

אנו דור קטן אמונה. ואני התעוורתי.