מבוא מורחב למדעי המחשב: לא למדתי יתר מידי למבחן הזה, פתרתי מבחן אחד עם חיים ומבחן אחד אצלי, מהמבחן ההוא גיליתי שאני ממש לא יודע את החומר, התחלתי לעבור על ההרצאות ולא סיימתי את הנושאים האחרונים, וזה די גרוע כי באתי בערך ל40% מההרצאות בתקווה שאני אעבור על המצגות שלהן. באתי למבחן והתגלה שלחץ הזמן במבחן הוא גדול יותר מבכל המבחנים שראיתי במקצוע, ארבע שאלות לשלוש וחצי שעות, בעוד שזה זמן רגיל לשלוש שאלות, או שניתנות ארבע שאלות לארבע שעות. נורא נלחצתי, ראיתי שאני מפגר אחרי האחרים, שאנשים פותרים כבר בעמוד 12 מתוך 17 כשאני בעמוד 3 =/ בסופו של דבר הרגעתי את עצמי והספקתי לעשות ולבדוק הכל. השאלה הראשונה הייתה סתם מימוש של איזו פונקציה בשתי שיטות בסיבוכיות שונה, לרוב האנשים יצאה אותה סיבוכיות כמו אצלי. הבעיה השניה הייתה קצרה, מימוש של מציאת סכומים חלקיים בשתי שיטות שונות עם מציאת סיבוכיות, אני די בטוח שעשיתי נכון. השאלה השלישית הייתה על זרמים שמייצרים סדרת מספרי פיבונאצ'י, היה לי קצת קשה כי לא הייתי בקיא מידי בחומר אבל לדעתי עשיתי הכל נכון. שאלה רביעית הייתה על המשערך, שזה הנושא שלא הספקתי ללמוד כמו שצריך, אבל הכול היה נורא קל חוץ מסעיף של שבע נקודות שממש אבל ממש לא ידעתי את החומר, אז קראתי אותו באמצע המבחן וניסיתי לענות, נראה לי שגם עניתי נכון =) אז מקבלים 90-100, יותר קרוב ל97 =)

 מבוא לאנליזה נומרית: למדתי למבחן הזה בדיוק יום אחד בין המבחן במבוא מורחב למדעי המחשב למבחן, פתרתי כמעט מבחן אחד, עברתי על שליש מהחומר - בקיצור, כמעט ולא התכוננתי. למזלי, במהלך הסמסטר השקעתי והגשתי כמעט את כל התרגילים, ונכחתי בכל ההרצאות והתרגולים. הייתה בחירה במבחן נורא נלחצתי שלא התכוננתי טוב ושלא ידעתי איך לענות על סעיף בשאלה הראשונה על גזירה נומרית. אחרי זה החלטתי שאני אענה על סעיפים שונים בכל השאלות, מה שאני אצליח, והתגלה שהצלחתי די הרבה. בשאלה השנייה הוכחתי את נוסחת הנסיגה לפולינומים אורטוגונליים עם קצת קושי כי ניסיתי להזכר בהוכחה בכיתה במקום להוכיח בעצמי בהתחלה. שאלה שלישית הייתה על מטריצות איטרציה, עשיתי טעות אבל תיקנתי אחר כך. שאלה רביעית הייתה על אלגוריטם שמחשב אינטרופלציית הרמיט קובית. באחד מהסעיפים הייתה הצעה להחליף את הנגזרות בניחושי ספליין, ושכחתי את המערכת שצריך לפתור, יותר נכון שכחתי את תנאי הקצה, אז אולי יורידו לי שלוש נקודות מתוך חמש על הסעיף. השאלה החמישית הייתה נורא קלה על קירוב ריבועים מינימלי. אז בסה"כ אני מעריך כ 90-97, יותר סביר 95-97. =)

 ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 *סיום תיאור מבחנים יבש*

 ואז ... פאם פאם פאם! נגמרה תקופת מבחנים, צריך בליע להשתכר וכאלה. אז בתור סיבוב חימום שתיתי עם אמיל ויורה בירה בערב, והלכתי לישון מלא תקוות לגבי סוף השבוע. בצהריים נסעתי לת"א ופגשתי את קיריל בפחנה טורמוזית. נכנסנו לבר נורא אקזוטי ברחוב נווה שאנן הידוע לשמצה בגלל מבחר גדול של אוננות מסיבית למכירה. אנחנו היינו האנשים הלבנים היחידים שישבו בבר הזה שנראה כמו סאלון במערב הפרוע מבחינת איכות הריהוט והמבנה וכמו פטרול של תפיסת מהגרים בלתי חוקיים מבחינת הרכב האוכלוסיה. שתינו לנו שם טובורג אדום וצחקנו על איך שהפיליפינים והשחורים מדברים שם ועל איזה סיני ששם על הראש כובע שנראה כמו מנורה דקורטיבית. אחרי זה קנינו בפחנה עשר עוגות בעשר שקל (!!) ונסענו ליפו והתרחצנו במי השופכין שקוראים להם ים, וזרקנו אחד על השני בוץ עד שכמעט נפלנו מרוב קוצר נשימה. כמו כן כתבנו באותיות ענקיות על החול  "Афтор, ты еблан и лось педальный!" כך שעוברי האורח בטיילת יוכלו לחזות במראה מלבב זה. אחרי שחקרנו מאורת חולדות החלטנו לזוז לכיוון הדאנג'ן. בדרך ביקשנו במסעדה העונה לשם המזרחי-גיי "אלאדין" כוס מים עם קרח בחינם (המוכר היה בחולצה של סלייר... חח פרוטקציה! =) והורדנו את המלח מגופותינו הרקובות בעזרת שאריות הקרח.

במקום גילינו שאין עוד אף אחד, והחלטנו לברר מתי הכול מתחיל, וגילינו שיש לנו ארבע שעות להרוג =\ אז ישנו קצת, שיחקנו במילים (כל אחד אומר בתורו מילה שמתחילה באות שהמילה שהשחקן הקודם אמר נגמרת בה), וקיריל התגלה כשחקן ברמה שלי. לבסוף אנשים מהבוב התחילו להתאסף, אני וקיריל הרגשנו נורא לא קשורים כי בקושי הכרנו מישהו, אבל ההרגשה עברה כשכל אחד שתה פחית בירה מהארגז הציבורי ועוד כל אחד התוודע לראשונה לבאנג הבירה, או שמא, חוקן הבירה =P הכרתי כמה אנשים מפורום אנחולי, ולבסוף לופוס סיים לארגן את המערכת ואנשים החלו להכנס. החבאנו את שלושת העוגות שנשארו בשיחים והפננו את פעמינו לכיוון הכניסה. קיריל נכנס בחינם כי יש לו יומולדת ופראדד החליט להיות שימושי, ואני נכנסתי בהנחה נכבדת של חמישה שקלים חדשים כי מישהו נתן לי פלייר. שם שתינו עוד בירה, וכהרגלי אחרי מעט האדבנגינג נרדמתי על איזו ספה. הוערתי בברוטאליות ע"י מרינה, ואחרי שהבנתי שהיא לא תיתן לי להמשיך לישון בשקט, נכנסתי לפוגו מעולה שנגרם ע"י דיסטרקשן המעולים. אחרי זה רקדנו בעליזות ובחדוו"א לצלילי פולק סקנדינבי, ואיכשהו לקראת שש בבוקר כל העניין נגמר.

*תחילת קטע שחרור קיטורים* ופה, אני וקיריל תהינו לנו, איך לעזאזל אנחנו מגיעים מיפו לרמת-גן. שאלנו כמה אנשים מי נוסע לאן, אבל אף אחד לא נסע בכיוון. ברגע זה מרינה ואניה החליטו שהן גם יושנות אצל קיריל ולא היה לנו נעים לשלוח אותן לבקר איבר זקוף מסויים אז הסכמנו. לבסוף מצאנו מישהו שמוכן להסיע אותנו, שזה היה לופוס, למרות שהוא גר בבת-ים. אבל מה, היו לו רק שני מקומות, לי ולקיריל, ולבחורות המסכנות לא נשאר מקום. אז מה, אני וקיריל ג'נטלמנים בליע ואבירים בשיריון פלדה בכל צבעי הקשת, וזאת למרות שאניה עצבנה לשנינו את הצורה עם גותיות דכאונית-חותכת-וורידית ואיפנטילית ברמות מזוויעות ( " בליע רע לי, אני הולכת להרוג את עצמי!" *בוכה* "אתם תבואו ללוויה שלי?" *שאלות לאנשים ראנדומליים* *אנשים רנדומליים* : "למה שאני אבוא ללוויה שלך, למה אני מכיר אותך?? לכי למות במקום אחר!" אני אישית דאגתי לענות "כן בטח" על כל דבר בלי לשמוע ממש מה היא אומרת ולרמוז מידי פעם שאני אשמח להשתין לה על הקבר.) בקיצור, בסופו של דבר, הלכנו ברגל. פגשנו שני בלאקרים רוסים נחמדים ושתויים לגמרי, שביימו הצגה של הורדת ישו מהצלב על עץ כולשהו. התחלנו לשאול אותם לאן ישו ברח ולמה הצלב ריק, הם אמרו שהוא תפס מונית ספיישל, ונדרנו אחד לשני נדר, שאם נמצא את המנייאק אז נדאג לצלוב אותו על צלב הפוך ולשרוף אותו. בדרך אניה שינתה טקטיקה והחלה לשיר.קיריל התחיל נורא להתעצבן, ואני פשוט תפסתי דיסטנס ולחצתי על מתג כיבוי קטן בראש. ברגע זה איזה שיכור בוכארי נטפל אליהן, ובחוסר רצון רב היינו צריכים לשכנע אותו שהן לא מעוניינות. הוא השתרך אחרינו והתנהג כמו גופניק מצוי. לא הקדשנו לו יותר מידי תשומת לב, ובשלב מסויים הוא קצת התפכח ובמקום לקלל אותנו (ты следи за базаром бля! למרות שלא הוצאתי שום מילה D=) התחיל לשאול איפה הוא, מי הוא ומה לעזאזל הוא עושה פה. לא ממש ידענו אז רק ניסינו להסביר לו איך להגיע לחולון ברגל, בלי הצלחה מרובה. בדרך איזה כושים התחילו לצחוק על המגפיים של קיריל (ובאמת יש על מה לצחוק! =) והתחילו לדבר איתנו, והגופניק התחיל לקלל אותם. ברגע זה הרגשתי שאני אוהב כושים הרבה הרבה יותר מאשר בוכארים! ונחשו מה? ליד התחנה המרכזית, הבנות שאלו אם יש עוד הרבה ללכת. ענינו שעברנו בקושי חצי דרך ואז הן אמרו :"אוי זה הרבה ללכת! טוב עדיף נלך אל אניה לישון. תודה שהלכתם איתנו. בואו לת'ורהיים למסיבה בתחילת החודש הבא, יהיה טוב". בליע, בשביל זה אנחנו מעדיפים ללכת עשרה קילומטרים במקום לנסוע עשרים דקות במכונית ממוזגת עם מטאל מתנגן ברקע?? לא שהחברה שלהן כל כך נעימה, אבל רצינו לא להיות אכזריים ולא לתת להן לישון בחוץ, אבל הסתבר שיש להן איפה לישון ופשוט לא היה להן חשק ללכת לשם?? בליע, הלכנו משם בקיצור דרך כמה שיותר מהר כדי לא ללכת איתן הלאה באותה דרך. הגופניק הבוכארי, שאגב קראו לו ארסן והוא פעם גר בשכונה הבוכארית בלוד, המשיך ללכת איתן. הוא התיידד נורא עם אניה. два сапога пара. המשכנו ללכת עד לעזריאלי ופה הרגשתי שיש בי כמה מאות גרמים של הפרשות שעדיף להן לא להמצא בתוכי. הפרשתי אותן בתוך שיחים, וקלטתי שאני מרגיש ממש גרוע, כואב הראש רצח, בחילה וכאב בטן. נהדר. ויש עוד איזה חמישה קילומטרים ללכת. ואז, הפלא ופלא, מצאתי אצלי שטר של חמישים ש"ח! לפחות משהו טוב קרה, ועד מהרה ישבנו במונית שירות והגענו אל קיריל הבייתה. *סוף הפרשת קיטורים =) * אצל קיריל שתינו, אכלנו והלכנו לישון, אני בחדר של קיריל והוא בסלון. התעוררתי מצעקות של אמא שלו שהזכירה לו שהיא ביקשה לא להביא אורחים ומקיריל ישנוני נכנס לחדר ופורס מצעים על הרצפה. חח הכי טוב להרגיש רצוי. הצעתי לקיריל להתחלף במקומות, אבל הוא לא הסכים והמשכנו לישון.

 כשהתעוררנו אכלנו, פגשנו את חברה של קיריל בחוץ, קנינו לאמא שלו סיגריות וחזרנו. אחרי הכנות מרובות של אוכל, ובעיקר של מזיגת וודקה זולה אל תוך אבטיח, הגיע ז'ניה לעזור לנו ויצאנו לדרכנו. בדרך פגשנו את אוקסנה, מארק, סטיופה וכשהגענו ליער עצמו פגשנו את אנדריי, גוס', בוגור ועוד שלל רוסים שאני לא זוכר את שמם. כולם שתו וודקה, לי משום מה לא היה חשק, שתיתי רק יין ואכלתי הרבה הרבה. מרינה ואניה כתבו לי הודעה שאני אתקשר, התקשרתי מפלאפון של מישהו באומרי לו, שאם הוא רוצה עוד בנות שיביא לי שיחה, אבל שלדעתי הן לא ממש שוות את זה. הן החליטו לבוא גם כן אלינו, והנחתי לקיריל לבצע את כל התיאום, כי ממש לא היה לי חשק לדבר איתן, ואני לא ממש מבין למה עדיין נשאר בו החשק הזה. עד שאנשים התארגנו לעשן, הייתי כבר צריך ללכת כדי לא לפספס את האוטובוס האחרון הבייתה. אוקסנה ואנדריי התנדבו ללוות אותי ויצאנו לדרך. בדרך התגלה שהם יצטרכו ללכת רחוק כדי לפגוש את מרינה ואניה, וחבל שהם התאמצו כל כך בשביל כזאת מטרה =(

בתחנה בדיוק פספסתי אוטובוס וחיכיתי לאוטובוס האחרון ארבעים דקות, בעודי מטייל בתחנה, חוקר את פינותיה האפלות ומבקש סיגריות מעוברי אורח. וזהו, עכשיו אני בבית, והספקתי לנצח את אבא במשחק ציביליזציה ברשת, וזה היה כזה פוסט מיותר וארוך, אז אני אפצה בנקודת זכות את כל מי שלא התעצל וקרא אותו ;)