החוקר הסתובב בעמק השומם, מחפש סימני חיים. הפרש שחלף על פניו במהירות לא עזר לו ולו בטיפה בפיענוח החידה, וזאת משום שלא הספיק לבחון לא את תווי פניו של הפרש, לא ביגודו ולא את מראה סוסו. הוא המשיך בסיורו, מרגיש אי-נעימות קלה ואכזבה בגלל חוסר הפרטים המוחלט. לפתע הוא ראה יצור רץ במהירות עצומה במעלה הגבעה. היצור נראה עשוי מתכת אפורה, היה משהו בלתי-אנושי ומזוויע מעט בדרך שבה הוא נע, משהו שמעורר מחשבה שהיצור הזה הורגל ואומן לרצוח. הוא סחב עצם בלתי מזוהה בידו, דילג במהירות על פני הסלעים והטרשים ונעלם בראש הגבעה. היה משהו מוזר בראש הגבעה: כל האיזור היה צבוע בצבעי חול, מדבר וצמחים בצבע ירוק כהה, אך בראש הגבעה לכל זה היה גוון אפור די בולט. האפור הזדקר בצורת גליל אנכי המגיע למרומים, בסיסו תופס את ראש כל הגבעה. הוא פגש שני בחורים צעירים שעברו בסביבה. הוא שאל אותם מה יש בראש הגבעה והם ענו כי אף אחד לא יודע, אף אחד לא חזר מראש הגבעה חי, כולם מתו מוות אכזרי על ראש הגבעה ואף אחד לא חזר לספר עליו, אך חזרו עדויות על המוות. החוקר ביקש לפרט על העדויות ועל הסיפורים שסופרו לגבי גבעה זאת, אך אחד הבחורים צחק ואמר שהסיפורים נורא מזכירים סיפור אימה שמספרים כאשר יושבים סביב מדורה דולקת ביער אפל ושאין כל כך טעם לספר את הסיפור.

הבחורים הלכו והחוקר הביט בגבעה. משהו בה צימרר אותו. היה לה מראה לא חי, כאילו החול והצמחים שם עשויים מאותה מתכת אפורה כמו של הרובוט הרוצח, משהו כל כך שונה מן הטבע האנושי והחי קרן משם עד שגרם לחוקר לחשוב שממוקמת שם מן תחנת רדיו שגורמת לך לנדודי השינה, למחשבות הטורדניות הלא ברורות שאינך זוכר ושאינן נותנות לך מנוח, לסיוטים הלא ברורים שאתה מתעורר מהם בצרחה וזיעה קרה בלי לזכור מה חלמת, שם נמצא מגדל הבקרה ששולח מעליך ענן עופרת שגורם לך לפחד לא ברור וכאב בקושי מורגש, אך מעיק, כמו מחט שעוברת במקביל לזרוע מתחת לעור, שם נמצאות רשימות האנשים שמתים בלי סיבה, שמוצאים אותם בבוקר עם עווית מחרידה ומסתורית על פניהם. "למה?" שאל את עצמו החוקר - " למה?" ומיהר לעזוב את המקום.