| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 10/2005
בית חולים
יום כיפור. בעוד חלקכם מכפרים על חטאיכם, צמים, בוכים ונושאים תפילות לאל חירש, וחלקכם צוהלים, מתענגים וטובעים בחטא שמנוני וחלקלק, אני לומד למבחן מועד שני, מסכם באופן נהדר את השנה שעברה - איבוד כל חוש כיוון במציאות, התנוונות מוחית טוטאלית, שקיעה רוחנית, בלבול וכאוס מוחלטים בסולם הערכים שלי, משברים נפשיים ממוטטי עצבים ועצלות מרחיקת גבולות. אך לא על זה רציתי לספר, אלא על הילדים שבכל יום כיפור יושבים שמחים וצוהלים על אופניים וגלגיליות ויוצאים לחגוג ברחובות את תחילתה של שנה חדשה. בין הילדים האלה היו כמה מהם שהאל כנראה לא אהב יותר מידי, ואחרי יום הכיפורים 200 ילדים ובני נוער מצאו את עצמם שוכבים בבתי החולים עם פציעות קלות עד בינוניות. ביניהם היה גם אחד מחברי. הם רכבו שלושתם, כבר מתכוונים לחזור הבייתה בשעת ערב מאוחרת. הם נסעו ליד בית הספר רמלוד כאשר, לרעתם, נפגשו שני עמודים רשעים בדרכם. שניים מהחברים פנו לצדדים שונים, אחד לחול ואחד לכביש, ואחר בדיוק הסתכל אחורה והתנגש במהירות של כ70 קמ"ש באחד העמודים. למזלו, הם בדיוק עברו ליד תחנת מד"א ולקחו אותו לבית החולים. זה נגמר בכמה חבלות קלות בכתף, בזרוע וכו', חתך רציני מתחת לאוזן, זעזוע מוח קל ואוזן ימין די מעוכה ופצועה. ביום שבת שעבר באנו לבקרו, הכול כבר כמעט ועבר חוץ מהאוזן שתפרו לו שם שני תפרים, והוא לבש מן תחבושת מעפנה על הראש עם ציצית למעלה =) הוא אמר שהכול כואב לו והוא כל הזמן שוכב עם אינפוזיה, אבל הוא התנהג כמו שצריך ואפילו יצאו ממנו כמה בדיחות טובות =) כשיצאנו לטייל, בפתח של הבניין הרגשתי חולשה בכל הגוף, ראייתי החשיכה והבנתי שאני על סף עילפון. ישבתי לנוח קצת על המדרגה, החברים שאלו אותי מה קרה, אמרתי שאני לא מרגיש כל כך טוב. אחרי זה קמתי וישבנו על ספסל בגן והרגשתי יותר טוב. ניתחתי את ההרגשה ונורא התפלאיתי, האווירה בבית החולים ממש לא השפיעה עלי נפשית, ונורא מוזר שפיזית היא השפיעה עלי באופן נורא ישיר =\ נזכרתי במקרה שקרה לי בתיכון: הביאו אלינו לבצפר איזה נכה שמשותק מהחגורה ומטה להרצות על תאונות דרכים. ההרצאה נורא עניינה אותי, וגם הפחיד לדמיין אדם שחי ככה וחשבתי לעצמי שאני הייתי מתאבד במקומו. ישבתי בשורה הראשונה ופתאום הרגשתי בדיוק את אותה ההרגשה שחוויתי בבית החולים. העיניים שלי התחילו להעצם והנכה קצת נעלב ושאל אם הוא עד כדי כך משעמם שאני נרדם לו מול הפרצוף. מלמלתי משהו והלכתי לשכב על שולחן והתאוששתי תוך כמה דקות. מאוד מאוד מוזר לי שאני כזה רגיש =\ בכל מקרה, כדי להתמודד עם ההרגשה, נכנסתי בחזרה כשליווינו אותו לחדר, ונשארנו די הרבה זמן בתוך הבניין ונורא חקרתי את החדר וכל מיני כפתורי אזעקה וברזי חמצן =) כשיצאנו הכול היה בסדר והייתי נורא שמח עם עצמי. האיש כבר יצא מבית החולים, ראיתי אותו עם אוזן נראית קצת כאילו נשך אותו כלב שם כרגע, אבל כעקרון הוא בסדר גמור =)
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
