טוף, אז דבר ראשון אני אצטרך להודות בעובדה המביכה שזה לא היה יום גיוס, אלא רק יום חיול והיני סתם עתודאי מסריח =\ בכל מקרה, עכשיו יבוא תיאור ארוך, פרטני ומעצבן של הגיוס שכעקרון הולך בדיוק כמו גיוס רגיל עד החלק ההוא שמסיעים אותכם לבסיס שבו תהיה הטירונות ואותי מסיעים ליציאה מן הבסיס =P

התעוררתי ב 4:45, אכלתי בוקר, התגלחתי והתקלחתי מהר מהר ויצאתי לתחנה. שם פגשתי את אצ'קו שסיכמתי איתו לנסוע ביחד כי משעמם לו בבית ובגלל זה הוא קם לאוטובוס ב5:30 איתי O_o נסענו לרמלה, שם פגשתי את צבי, חבר שלי מהיסודי, ואת יגאל, חבר מהכיתה ועוד איזה ידידה שלו מאותו הגני האביב שהוא גר בו. הסתבר שגם הם נוסעים ליום חיול של העתודה, דיברנו קצת על מי התקבל לאן, צבא וכאלה. באוטובוס עמדנו וזה היה מחורבן, כי כל הנסיעה לירושלים זה מלא פניות ועליות וירידות והייתי כולי עייף מחוסר שינה. הגענו לתחנה המרכזית ומהר מהר יצאנו ומצאנו את התחנה לגבעת התחמושת, שזה מקום הגיוס החדש בירושלים במקום בית החייל. עלינו על האוטובוס וגילינו שנשארנו רק אני, אצ'קו, יגאל וידידה שלו ושאר קהל העתודאים באוטובוס לירושלים לא הספיק =P הגענו לתחנה ולאחר סיבוב קטן מצאנו את כיוון ההליכה הנכון ואחרי הליכה קצרה הגענו למקום. עוד לא הכניסו אנשים לבפנים וכולם עמדו מחוץ לבניין. אצ'קו פגש איזה חבר שלמד איתו בפנימייה, ועוד אחד מהחיילים גם למד איתו בפנימייה, ואני פגשתי את שמעון שהיה איתי במבדקים בקינן-שפי והתברר שהוא בלאקר קשוח אחופיזדץ ודיברנו אז ממש הרבה יחסית ליום מיונים בצבא. התברר שהוא גם למד עם אצ'קו בפנימייה (מי לא למד שם? הי גם את/ה, זה שקורה/את את הפוסט, למדת עם אצ'קו בפנימייה בליע??). נכנסו לבניין, סתם מקום קטנטן וריק, בדקו לנו תעודות זהות וסימנו אותנו ברשימת היהודים. ישבנו שם מלא זמן ודיברנו, ישבתי עם אצ'קו ועם שמעון. אז קראו לנו לקריאת שמות, השארתי לאצ'קו את הזיפו כי לא היה לו מצית, הוא נסע הבייתה ואנחנו נכנסנו אל תוך גבעת התחמושת לראות במשך 20 דקות סרט גיי על הקרב שם, אז לושה ושמעון הלכו להשתין במלכותיות בשירותים של גבעת התחמושת, אז עלינו על האוטובוסים (לא לפני ששכחנו לבדוק האם האגזוז לא מופנה אל תוך האוטובוס) ונסענו לתל-השומר לבק"ום (שזה קיצור של בסיס קליטה ומיון, מושג חדשני, מודרני ומרענן למחנה ריכוז). זה די דפוק, להכריח אותנו לנסוע מלוד לירושליים כדי לראות סרטון גיי ואז לנסוע לאיזור ת"א =\ טוב, מילא.

שם לושה שוב השתין, הפעם בפחות מלכותיות כי השירותים די מגעילים וגם לקח הרבה זמן עד שיצא סוף סוף. אז אכלנו כיבוד קל בצורת סנדוויצ'ים לא משהו עם שוקולד, סנדוויצ'ים די טעימים עם גבינה מותכת ושתן גמלים סיביריים שהיה לא רע. הכניסו מלא אנשים לאולם קטן, ואני ושמעון לא נכנסנו כי היה חבל לזרוק את הסיגריה באמצע. שמעון פגש כמה נקבות שהוא מכיר, איזה לוך מטאליסטי התחיל לדבר איתנו, וישבנו די הרבה זמן ולא הכניסו קבוצה שניה לאולם והתחלנו לפחד שזאת הייתה טעות לא להכנס בהתחלה. בסוף התברר שאין טעם למהר בתורות כי ממילא הכול מתערבב ונדפק בדרך והזמן שתסיימו עם הכול הוא ממש ראנדומלי ולא תלוי בשעת הגעתכם אפילו בקירוב של שלוש שעות. נכנסנו וזקן מצחיק בירך אותנו לשלום. הוא היה מאוד יהודי. אז קצינה הסבירה לנו כל מיני דברים על העתודה, קיבלנו כל אחד עשר מדבקות עם השם שלנו, ברקוד ומספר משלנו והתחלנו לעבור שרשרת חיול.

 דבר ראשון נתנו פרטי בנק. לשמעון לא היה חשבון בנק והוא מילא במקום טופס פתיחת חשבון בנק, כנראה בבנק אוצר החייל. אז לקחו מאיתנו טביעות אצבעות ולא היה כל כך עם מה לשטוף, מומלץ לקחת איזה מפית או מים איתכם לשטוף את החומר השחור המגעיל, כי שם יש רק חומר לבן מגעיל להוריד איתו חומר שחור מגעיל ואז לנגב במגבות שעשרות אנשים נגבו לפניכם את אותו הדבר בהן אז זה לא כל כך יעיל. אז צילמו אותנו מקדימה ופרופיל. שמעון אמר לי לעשות פרצוף קשוח-ברוטאל-גריינדקור וכמעט נחנקתי מרוב צחוק וביקשתי שיחכו קצת עד שארגע ואז עשיתי פרצוף קשוח-אפל-קודר-הספדי-הלווייתי והצטלמתי.

אז לקחו אותנו לצילום שיניים, ופרחה רוסית צלמה את השיניים שלי מבלי להפסיק לספר לחברה שלה בפלאפון על משהו нехуёвенький.

אז הלכנו לתור לרנטגן. היה תור די גדול ואנשים ממש התפתו לעקוף, אז סדרו אותנו בטורים ואמרו שיבחרו טור טור. הסתדרנו ואמרו שהטורים לא מסודרים ולא מרווחים, אז זזתי לצד ואמרתי "הנה בליע מרווח" ולקחו את הטור שלנו שהיה אחרון בתור עצמו =) ברנטגן יושבים על הכיסא, שמים אפוד עופרת על האשכים, נושכים משהו כדי שהתמונה של השיניים תצא טוב ויאללה קרינה מייננת.

אז מדביקים מדבקה אחת על הדלפק ומחכים שיארגנו לך תיק משלך ויקראו לאימות נתונים. עדיף לתת את המדבקה לפקידה ישר בידיים כדי שעניינים ילכו יותר מהר, למרות שאין בזה יותר מידי טעם.

אז קוראים לכל אחד בשם כשמוציאים תיקייה ראנדומלית, וכאן כל המהירות בתורים שלכם הולכת לאיבוד ורק הראנדומליות קובעת מתי תלכו לאימות נתונים. שם שואלים האם הנתונים שרשומים לגביכם נכונים ואז הולכים לעשות חיסונים ולתת דגימות דנ"א.

דגימת דנ"א לוקחים מקצה האצבע ועושים שני חיסונים בחלק של הזרוע שקרוב לכתף. אז מי שרוצה יכול לתרום דם ל"מח עצם". לקח לי קצת זמן לקלוט שזה התנדבותי ואז וויתרתי, לא בטוח למה אפילו, אולי כי עמדתי שם הרבה זמן והייתי מבולבל ממה הם רוצים ממני ולא רציתי שיובילו אותי כמו עדר שכזה לשאוב ממני דם, כמו כולם שתורמים כי אין זמן לחשוב. אם אני נורא אתחרט וארצה לתרום אז אני אמצא איפה =)

אז עומדים בתור ארוך שמתקדם לאט וכולם רבים שם כמו קופים מי ייתקדם יותר. בסוף התור מקבלים את כרטיס החוגר, שזה כרטיס שמעיד על כך שאתם חיילים ונותן לכם נסיעות חינם בתחבורה ציבורית כשאתם במדים.

אז הולכים לקצינת מיון וחותמים על הסכם עתודה, שזה איזה מקצוע ואיפה אתם לומדים וכמה שנות דחייה ינתנו לכם מהשירות (נראה לי שזה חלק שרק העתודאים עוברים).

במהלך היום לקחו אנשים לעשות הפסקה לארוחת צהריים, אותי לקחו אחרי קצינת המיון. האוכל היה מלוח מידי, היו חתיכות שרופות שהיה להן טעם של חול. אנשים אמרו לי שבבקו"ם האוכל הוא הכי טעים בצבא. פגשתי עוד כמה אנשים מהבצפר שעשו תורנות מטבח כי הם סיימו את שרשרת החיול מוקדם מידי אז מצאו להם מה לעשות XD אז אל תמהרו יותר מידי בתורות.

אחרי זה חזרתי לשרשרת ונשאר רק ללכת לאפסנאות ולקבל מדים. קיבלתי את הכול, נתנו לי מידה קטנה מידי של מגפיים והחלפתי, לקח לי מלא זמן לקלוט איך סוגרים את החגורה, בסוף לבשתי את המדים ויצאתי לבדיקה שיש הכול. לי לא הייתה כומתה ונתנו לי כומתה.

אז יצאתי לסככה שבה מחכים לאוטובוסים לבסיסי הטירונות, או במקרה של העתודאים לשער הבסיס, שם ממוקמות תחנות אוטובוס. ישבתי די הרבה זמן בסככה, לקחו את שמעון לפני ונשארתי לפטפט עם אחת  מידידותיו. אז נתנו לי שוברי נסיעה והחליפו את החוגר בתעודת דח"ש (שזה קיצור של דחיית שירות, זאת אומרת תעודה שמעידה על כך שאני וואנאבי חייל ולא נותנת לי כלום), הושיבו את המחלקה שלי על האוטובוס.

ישבתי על אוטובוס עם שתי בנות שלמדתי איתן בכיתה, פטפטנו מעט ואז הגענו לפחנה טורמוזית וכל אחד נסע לדרכו. היה נעים לעבור בביטחון בלי בדיקת תיק ורק עם הצגת החוגר. עליתי על האוטובוס הבייתה ועבדתי על הנהג : הראיתי לו את החוגר במקום שובר הנסיעה והוא נתן לי לנסוע =)) שזה לקח טוב, יש מצב לחינם =)

ליד הבית חברים רוסים שלי צחקו עלי איך שאני נראה כי הם כולם נורא מאגניבים והיו בצבא (לא כולם סיימו אגב...) ואני נראה ממש ממש לא פז"מניק (שפז"מ זה קיצור של פרק זמן שירות, שזה מדד מאגניבות בצבא... חחח עלוב). עליתי הבייתה וההורים נורא צחקו ואז התלהבו מאיך שאני נראה במדים. צילמנו כמה תמונות, לא יצא משהו, היום צילמנו עוד והנה התוצאות:

ולהמחשת ההבדל: