היום אבא ערך סוג של סידור קטן בחדר שלי כי הוא כבר עמוס מכל מיני דברים "זמניים", וכולנו הרי יודעים שהדברים הזמניים הם הדברים הכי קבועים בעולם. הוא הוציא תיק מאובק מהארון, ויש לי ממש הרבה תיקים שלא השתמשתי בהם אף פעם, אני מקבל הרבה תיקים בחינם מכל מיני גורמים ושומר עליהם בפנאטיות שמדהימה את אבי כל פעם מחדש =) הוא החליט לזרוק כמה תיקים, לא ממש התנגדתי הפעם כי לאט לאט שמתי לב שאני הולך עם תיק אחד במשך כחצי עשור ומקבל כל כמה חודשים תיק ממקור זה או אחר אז אין כל כך טעם לשמור תיקים ישנים וחצי קרועים או סתם תיקים מעפנים. מה שכן, השתמשנו בתיקים כדי לאחסן דברים ישנים, אז אבא פתח אותם כדי לראות מה יש בפנים, והסתבר שזה צעצועים ישנים שלי. אבא אמר שעדיף לזרוק כי אני לא ממש משחק בהם והם סתם תופסים מקום והם לא ממש מהווים ערך סנטימנטלי, אחרת הייתי מוציא אותם מידי פעם. אני התנגדתי נחרצות, כי לא ידעתי שהם נמצאים שם וחשבתי שזרקנו אותם מזמן ונורא שמחתי לראות אותם. התווכחנו כמה דקות ואז הוא אמר שאני אעשה מה שבא לי. שמרתי כמה מהם, למרות שבתקופה האחרונה אין לי הרבה דברים לעשות עם שתי בובות כלב, בובת פילון ובובת קרפדה, אבל נורא חבל לי לזרוק, הרי זה יהיה כל כך נעים לפתוח איזה ארגז ישן ולמצוא אותן יום אחד, גם היום הן עוררו בי זכרונות מעורפלים, אבל עכשיו זה פחות אקטואלי כי אני עדיין באמת חי. אבא החליף היום את הניאגרה באסלה ועכשיו אני לא מרגיש כמו אינסטלטור כל פעם שאני הולך לעשות את צרכי. לכבוד זה אבא נתן לי לזרוק את הניאגרה הישנה שלא עובדת ובשביל הצחוק התנגדתי ואמרתי שגם לה יש ערך סנטימנטלי עבורי =) יצאתי לזרוק אותה עם עוד תיק שאבא נתן לי. כמו שאתם יכולים בקלות לנחש, זרקתי את הניאגרה וישבתי על מדרגה לבחון מה יש בתיק. היו שם הרבה קוביות, קלפים ממשחק לא מובן, אבני דומינו (הן היו מעץ, אין לי מושג למה אני קורא להן אבנים) מוזרות, כל מיני אבנים ואצטרובלים שאספתי, כמה מכוניות פלסטיק ועוד דברים קטנים. איכשהו צברתי אומץ והחלטתי לזרוק כמעט הכול, כי האבנים לא היו מי יודע מה יפות, ורוב הדברים באמת לא כל כך היוו ערך כולשהו עבורי. השארתי עוד בובת כלב, ואגב אני השארתי כמה בובות מהסיבה הטובה שרואים שנקרע להן משהו ואני בעצמי תפרתי להן אותו, וזה נורא מרגש אותי איכשהו להסתכל על התפר העקום ולחשוב על לושה קטן תופר בובה ולוחש לה שתתאפק ותסבול עוד קצת, שזה ייכאב רק עוד קצת והיא עוד מעט תהיה כמו חדשה. השארתי גם סביבון שיש לו פשוט מראה כל כך ישן שחבל לזרוק, לא נראה לי שאפשר למצוא כאלה היום. מאותה סיבה השארתי קופסה קטנה ומוזרה בעלת תכלית לא ברורה לחלוטין, והשארתי סיכה נורא משעשעת, עם דגל ישראל וסמל של עיריית לוד, חחחחחח לודאי גאה, נורא פטריוטי!! =)))

כל כך קשה לי להפרד מהעבר שזה פשוט מצחיק, לפעמים זה גורם לי לכעוס על עצמי, ולפעמים לחייך, להניד בראשי ולשתוק בזמן שאני מתבונן מהחלון למרחקים, ואל שמי הלילה, חושב, תוהה, חולם...