קבעתי להפגש עם אצ'קו ופיין בת"א, עליתי משום מה על רכבת ועברתי בטעות את ת"א אז החלטתי שעדיף אני אפגוש אותם בחיפה. פלאשבק של אולם אפל וריק, אני ופיין חוגגים יומולדת, חתול לבן מתנדנד על נדנדה דרך כל האולם, מישה שמח ומשחק איתו, בלונים דוממים בפינות, לי דווקא עצוב. הגעתי לחניה ופגשתי את אבא. נכנסנו למפעל היי טק ועשו לנו שם סיור. הערתי למתכנת הערה שימושית שתייעל את עבודתם פי כמה וכמה, הוא התרשם והציע לי לעבוד אצלם. יצאתי עם אבא לחניה ושם תקפו אותנו שני זבובים שגדלו במהירות די מדאיגה, הם ניסו לנשוך אותנו, גדלו לגודל של תפוח והתחילו לעבור טרנספורמציה לחולדות. גירשנו אותם לרגע ומשום מה התחלנו לנקות בהיסטריות את המכונית מכל מיני זבל, בינו קונדומים משומשים שלי (Oo ). הזבובים חזרו ושמתי לב שהקונדומים נורא דוחים אותם. פתחתי אחד והשפרצתי עליהם נוזל זרע והם ממש ברחו ממנו וזה נראה כאילו הם נכווים ממנו. מרחתי לעצמי ולאבא את הפנים בנוזל הזרע שלי. הם הפסיקו לנשוך, אבל גדלו לגודל של חולדות ממוצעות ועקבו אחרינו. נכנסנו חזרה לעבודה וכולם כבר הלכו משם, חוץ ממזכירה מעודנת שנברה בניירות ולא שמה לב לצעקות שלנו שיש פה מפלצות קטנות ומסוכנות. הזבובים גם לא נגעו בה משום מה והתחילו לכרסם כל דבר בבניין החשוך. אבא הורה לי לכלוא אותם, בעוד הוא מתכנן נוסחה כימית או ביולוגית שמשלבת את נוזל הזרע שלי כדי לנטרל אותם. אני כולא אותם בשקית עם נסורת והם לא מצליחים לצאת. פתאום אני מבין שהאוגר שלי גם נמצא שם, ומתחיל לדאוג קצת לשלומו. אני פותח בזהירות את השקית כדי להוציא אותו, ופשוט נחרד וצעקה נוראית יוצאת מפי: האוגר פשוט הרוס, כמו בובה שנדרסה ע"י משאית, הפרווה שלו מרוטה ותלושה, הראש והזרועות שלו מסובבים בתנוחה לא טבעית לחלוטין, והוא חצי סוגר את עיניו וגורם לי לבכות מרוב חמלה, אבא לא שומע כי הוא עסוק עם המבחנות, אני צורח מרוב ייאוש, נחנק בדמעות ומתעורר.