יש לי חשק להשחית את עצמי. לגזוז את השיער, לגלח את הגבות, כמו לפני ניתוח. לחדד את השיניים עם משייף, לתלוש את הריסים החוצה, לחצות את העפעפים לרוחבם עם תער, לתקוע וו חד בכל נחיר ולמשוך בחוזקה לצד, לכרות את האוזניים בחלקים קטנים, פיסה אחר פיסה, לחתוך את הפיטמות עם תער גילוח, לתת את הכול לכלבים, לתקוע אלפי מחטים חדות וארוכות בבטן, לכרות את אצבעות הרגליים עם סכין קהה, לסרס את עצמי, לחתוך את הגידול המכוער הזה, לתקוע עט בצבע שונה בכל עין, בשביל הגיוון, למלא את העין בצבע חרא הזאת בדם רותח ומורעל, לעקור את שיני הבהמה הזאת, לנסר בחניכיים המדממות, לתקוע מסמרים בין הצלעות, לשבור אותן עם פטיש, לרסק איתו את פיקות הברכיים ואת המרפקים, לבתק את העור בין האצבעות, לחרוט על כל הגוף המצומק הזה בעיטור ארוך את מילות הצעקה האחרונה חוזרות על עצמן מאות פעמים, ואז להסתכל במראה, להקיא עליה דם ופיסות איברים פנימיים, לתת לקול לבקוע ולבעבע מתוך הגרון החתוך המדמם לפני שאנשל את עצמי מלשוני, ולצרוח, לצרוח עד שהמראה תישבר.

טיהי, שיעשעתי את עצמי ^^