| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 4/2006
מכונית חלודה בשמיים
ראינו מכונית עפה בשמיים. משום מה חשבנו שזאת ניידת משטרה, למרות שהרכב היה בצבע אדום חלודה והיה בגודל של ג'יפ. המכונית חנתה על הקיר של הבניין הסמוך לביתי, צמוד לקרקע. משום מה לא הטרחתי את עצמי בתהיות איך המכונית עומדת על הקיר במצב אנכי ולא נופלת. בזמן שהנוסע יצא ממנה ראינו דרך החלונות שהזכוכית בהם נשברה מזמן את פנים המכונית, שהיה ריק לחלוטין עם קירות של פח אשפה חלוד, הם יצרו תחושה מצמררת של צינוק נטוש. פרצוף הנוסע הציץ מהחלון ואז הוא יצא מהדלת הצדדית וקפץ בכבדות על הקרקע. הוא היה שמן ונמוך, כל צווארו ופניו היו מלאים בקפלי שומן, צבע פניו היה אדום בגוון של חלודה מעורבב עם עגבניה, לא חשבתי שלאדם יכול להיות צבע פנים כזה. למרות שהוא נראה כנוטה להתעצבן בקלות הוא חייך אלינו ומבלי להגיד מילה סימן לנו לעזור לו עם הדברים. התחלנו לסחוב אותם ונכנסנו איתם לבניין ועלינו עד הקומה האחרונה (השלישית). נכנסנו לדלת האחרונה, היא לא הייתה נעולה. אישה עיוורת יצאה לפתח הדלת כשהיא שמעה שאנו נכנסים. היא שאלה מי זה, לא ענינו והיא צעקה: "וולודיה, באו אורחים!" אז יצאנו מהר בחיפזון והחלטנו שצריך לשים את הדברים במקום אחר. הנוסע סימן לי להכניס את הדברים למין פתח קטן שהיה פעם כניסה לעליית הגג, אבל אז נחסם בקיר לבנים ונשאר פתח קטן בגודל של ארבע לבנים. עמדתי עם כיסא מתקפל ענקי בצבעי צהוב-כחול-לבן ותהיתי איך אני אכניס אותו לפתח הקטן. הנוסע חייך, לקח ממני את הדברים והכניס אותם לפתח אחד אחרי השני.
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
