| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 6/2006
מודרניזציה
הלכנו ברחובות העיר הישנה אשר בנויה חומות נמוכות בצבע קרם ורחובות צרים ועקלקלים. נכנסנו לסוג של מסעדה-בר, היא הזכירה לי מקום דומה עם בעלים פיליפיניים בדרום ת"א שאני וקיריל שתינו שם בירה פעם כי נורא זול שם. המקום גם הזכיר סאלון במערב הפרוע: מאוורר מסתובב באיטיות של זבוב במאמץ נואש לגרש את החום ולנער את האווירה הישנונית של המקום, קירות מתקלפים עם בגדים מקסיקניים תלויים עליהם, שולחנות עץ מאסיביים וכהים ממגע הזמן. סביב השולחן המרכזי ישבה משפחה, בעלי המקום. הבעל, זקן סיני לבוש בגלימה לבנה וכובע צהוב בצורת חרוט, בעל זקן שכולו שיבה, ישב זקוף ללא תנועה עם עיניים חצי סגורות, מזכיר לי משום מה פסלון של בודה. הילד היה נורא ביישן, אבל לאט לאט התחבר לזרים שבאו אליו הבייתה. האישה שתקה תחילה, אך אחרי כמה הלצות חביבות שלנו היא נתחייכה כולה והחלה אט-אט לפטפט איתנו. יצאנו לרגע לבדוק מה שם הרחוב הזה כדי לדעת לאן לחזור, וכשנכנסנו בחזרה גילינו שהמקום השתנה לחלוטין והפך לסופרמרקט מודרני וריק מלקוחות, ורק הבעלים הזועפים התרוצצו בו בבגדי עבודה כחולים וניקו את המקום. שאלנו אותם מה קרה למשפחה, והם ענו שאנשים לבושים בשחור לקחו אותם לבניין גבוה גלילי שעמד ממול. שאלנו אותם איפה בדיוק הם נמצאים שם, הם אמרו שזה בקומה 234 חדר 27. יצאנו מהמקום ונכנסנו לביניין. הבניין היה בנוי בצורה דומה לקוליסאום, רק הרבה יותר גבוה, מעגל של חדרים לאורך היקף הבניין ומעגל גדול ושחור חסר תחתית באמצע עלינו במעלית לקומה ה300, אז ירדנו בה לקומה ה250, יצאנו ועלינו עשר קומות במדרגות למעלה, נכנסנו למעלית וירדנו 24 קומות למטה. במעלית לא היו לחצנים של מספרי קומות, אלא רק לחצנים של כמה קומות לעלות או לרדת. יצאנו בקומה הזאת והסתכלנו במבט חשדני אל תוך החשיכה.
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
