וואקום. נשמה זועקת ומתייסרת בצרחה חסרת קול. העולם סביבי רוטט, משנה צורה, מתפרק לפירורים, נכתש לאבק ומשאיר סביבי רק ריק. מיתרי ישותי נמתחים, רוטטים בקצב עם העולם המתפרק, אט אט כולנו מתקרבים לקיצו של הכול, לקראת הכלום הגדול שיעטוף אותנו בשק גופות וירכוס את הסוגר, משאיר אותנו בחושך תמידי וחסר ריח. העיניים מסתובבות בארובות ופונות פנימה, אל תוך הראש המתרוקן, ובוהות במבט מזוגג אל תוך אופל חסר צורה השרוי בשקט מחריש אוזניים. הזמן מאיץ את הלכו, הגוף מרקיב כנגד עיני, הלב רועד פועם בקצב מטורף ומאיים להקרע לחלקים, התודעה מחליקה על גלים שחורים ואיטיים כמו דבש עשויים מכלום, וחוזרת בתוכה מנטרה אחת ויחידה, הקול שיצר את ההוויה והקול שיגרום לה לקרוס אל תוך עצמה, קולו של היקום הזועק ומעביר בנו גלים של טירוף, גלים של ריקנות, גלים של פחד, גלים של שיגעון, גלים של יראה, גלים של מוות, גלים של כל ההוויה מעורבבת וזורמת דרכנו אל תעלת הניקוז. המציאות סביבי מתערבלת ומתערבבת איתי, שנינו מתאחדים לבליל אפור חסר משמעות, מתאחדים באקט איטי וכוחני, כל איברי הפנימיים מתערבבים ובוקעים החוצה באורגזמה קיומית, צורחים בעונג את מילתם האחרונה, אני צועק עד אשר מיתרי הקול שלי בוקעים מהגרון ושופכים דם אל תוך החושך, אני נישא בחופשיות אל תוך האוויר כמו עשן, עולה, מתערבב איתו, מתנדף בלי להשאיר זכר.

אבל אולי אני קצת לא עקבי, אז נתחיל מהתחלה. שמעתי רק את השיר הראשון של לבנון, הם ניגנו פוסט רוק נחמד שהזכיר לי את Explosions In The Sky, החבר'ה שניגנו נראו הכי סטלנים בעולם, לא עבד להם המיקרופון כל-כך ונקרע להם מיתר באמצע והם החליפו אותו תוך כדי נגינה, אז היה די משעשע. לצערי הקיבה שלי צרחה שאני לא נותן לה מספיק תשומת לב, אז אני ונסטיה יצאנו לאכול בזמן שלבנון הופיעו, וחבל. לפני ההופעה של סאן גיליתי שדוקטור מהאוניברסיטה נוכח באולם ההופעות. זה היה נורא מוזר לראות את אחד המרצים הכי טובים בפקולטה למתמטיקה, אחד שקיבל פרס הצטיינות בהוראה השנה, בהופעת דרון. אני וטל עמדנו לידו ונורא התביישנו לשאול אותו אם זה הוא ולהגיד לו שלום, אבל בסוף צברתי אומץ וקראתי לו בשמו וזה באמת היה הוא. פיטפטנו קצת ואמרתי שלמדתי אצלו את תורת הפונקציות המרוכבות, והוא אמר שהוא אכן זכר אותי ואפילו אמר לבת-זוגתו לפני זה שאני נראה כמו אחד מהתלמידים שלו. אז טל אמרה שהיא למדה אצלו חדוו"א 1 ואותה משום מה הוא לא זכר xD לאחר מכן החלה ההופעה. זאת הייתה בהחלט ההופעה הכי טובה והכי מרגשת שאי פעם נכחתי בה! מסתבר שקשה להעריך נוייז ודרון טוב במידת ההערכה שהם ראויים לה לפני ששומעים אותם בווליום טוב. עמדו שם 7 מגברים ויותר רמקולים, והסאונד היה פשוט מדהים! הגרואולים של אטילה השתלבו בצורה מושלמת עם הגיטרות של אומאלי ועמברצ'י ויצרה אטמוספירה מיוחדת ומרטיטה, אטמוספירה שממש הכניסה את כל הקהל לטראנס, חוץ מאיזה מוזר שיכור אחד שעמד מול הבמה, עשה האדבנגינג, קרניים עם הידיים וצרח כמו מטורף, זה קצת הרס אבל למזלם של כולם השלב שבו הסאונד כיסה את הצעקות שלו הגיע די מהר =) אחרי ההופעה קניתי חולצה של סבב ההופעות, שבה הגעתי בגאווה להופעה בירושלים, את Black 1 של סאן, וחבל שלא היה את Void 00 כי זה האלבום האהוב עלי שלהם =( עוד קניתי דיסק אוסף מוזר של נוייז ישראלי, רק בגלל שראיתי שיש שם את gaop, אז החלטתי שהדיסק צריך להיות טוב. משום שהזמנתי את הכרטיס בהזמנה מוקדמת, קיבלתי במתנה קומפילציה ממש מגניבה מבית Southern Lord, קבלו טרקליסט ותקנאו!

בירושלים פגשתי את אלונה וטוב שכך, כי זה היה יכול להיות נורא מייבש לחכות להופעה לבד. קלטתי את אטילה ואומאלי עוברים פה ושם, ואפילו יושבים בבר, אז נורא רציתי לגשת לאומאלי, אבל התביישתי וגם האנגלית שלי צולעת אז סחבתי את אלונה איתי ושנינו ישבנו במרחק כיסא מאומאלי והתלחששנו כמו שני אידיוטים מי יתחיל לדבר עם אומאלי ומה הוא יגיד (הרעיון היחידי שהיה לי זה להגיד:  "!Hello, I'm a big fan of yours'" במבטא רוסי כבד, אז מן הסתם קצת היססתי =\). בסוף אלונה התחילה לדבר איתו, ואני הצטרפתי, ולדעתי הפגנו חוסר ידע מוחלט באנגלית, אבל הצלחתי להעביר את המסר שממש נהניתי בהופעה בת"א ושאני מאוד אוהב את המוזיקה שהוא עושה, הוא נראה מוחמא, או שלפחות עשה פרצוף כזה, וממש חבל שלא היה לי עט, כי הייתי מבקש חתימה, ועד שהשגתי עט ההופעות כבר התחילו =\ אבל לא נורא, העיקר שזה ישאר נצור וחקוק בזכרוני לעד ^^

פוחלץ חיממו ועשו נוייז דרון ממש לא רע, הזכיר לי את Khanate. היה קטע נורא משעשע שבו הסולן (אגב מישהו שהיה בVultures) פשוט תקע לעצמו את המיקרופון בפה ואפילו קצת בגרון ושיחרר צרחות חצי-גרוניות חצי-קיבתיות אל תוך האולם בווליום מלא =) אז אחרי הפסקה ארוכה אטילה, עמברצ'י ואומאלי עלו לבמה והתחילו לנגן את bassAliens (ההופעה בת"א הייתה מאולתרת עד כמה שהבנתי, כי גם לא זיהיתי את השיר..). אטילה היה לבוש בגלימת נזיר קשוחה עם חבל קשור מסביב למותניים, בניגוד לסרבל השחור שהוא לבש בת"א. ההופעה הייתה גם ממש טובה, אבל משום מה היא השאירה עלי רושם חלש יותר מההופעה הקודמת. כנראה זה שילוב של כך שזאת ההופעה השניה וזה בא פחות בהפתעה, גם השיר היה מוכר ולא הכי חזק שלהם, וגם כל מיני אידיוטים קצת הרסו את ההופעה, למרות שהסיבה העיקרית היא פשוט כי ההופעה בת"א הייתה פשוט מעולה באופן עובר כל גבול! =) באו כמה בלאקרים טמבלים שקפצו על כך שברתולומאוס נייט מחממים ואפילו לא טרחו לברר מה מנגנת הלהקה הראשית שמופיעה.. בסוף הם התבאסו בכפול, גם ברתולומאוס נייט ביטלו ופוחלץ חיממו במקומם, וגם ספגו מלא דרון לפנים =) היה אחד שפשוט בא, עמד לפני הבמה והתחיל להראות בנמרצות את האצבע לכל העומדים על הבמה. בליע, הוא כל כך עיצבן אותי, זה כזה חוסר כבוד לאומן, אם אתה לא אוהב מוזיקה מסויימת אז אתה לא צריך להראות את זה ככה, ועוד בטח אחרי זה הוא נעלב כשיורדים לו על הקריידל אוף פילת' או מה שהוא לא שומע שם. גם די מטומטם לא לברר להופעה של מה אתה הולך ואחרי זה לבוא בפרטנזיות לאמנים עצמם. לושה מאחל לו להוולד בגלגול הבא בתור זין של פרה. למרות שנראה לי שזה מה שיקרה גם בלי איחוליו של הלושה =) אה ועמברצ'י היה בחולצה של בלקטרה. קשוחון שכמוהו! ))

תמונות מההופעה בירושלים