| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 12/2006
בריכת הנחשים ואל השמש
נשלחנו למשימה. צוות של ארבעה אנשים, שלושה מהם מאיישים חללית רגילה, ואחד, אמיץ במיוחד, מאייש חללית חדשנית שהיא גם רובוט גישוש ולוחמה. שני השיגורים עברו בהצלחה, ונמצאנו בדרכנו אל עבר מערות הירח הקפואות. לאחר מסע קצר בריק חשוך, נחתנו באמצע אחת המערות הקפואות.כולנו יצאנו מהחלליות, והאיש ששלט ברובוט נפל אל תוך המים הקפואים. תוך כדי שהוא שוחה בבהלה חזרה אל החוף, הוא שם לב שהמים מלאים בנחשים ענקיים בגוון סגול-כחלחל עם עיניים זוהרות. הוא כבר החל להתפלל לבוראו בעודו שוחה אחוז פחד אל עבר החוף, אך הנחשים לא התקיפו אותו. הם בהו בו בחשדנות ושנאה והתפתלו במקומם ובקרבתו בחוסר נוחות. האיש חשב שכנראה הנחשים לא ראו אף יצור חי מימיהם חוץ מהנחשים האחרים, בני גזעם שלהם. הוא תהה על חשבון איזה כוח הנחשים חיים, כיוון שניכר היה כי לא נאלצו לצוד ולהלחם מימיהם, ולא היה שום סימן וזכר לצמחייה מסוג כולשהו במקום, והגיע למסקנה שקור המים ואורו החולני של הירח הם הכוחות שהניעו את השרצים האלו.
נכנסנו לחלליות וקיבלנו תדריך: יש להביא את אל השמש לנחשים. טסנו במנהרות הקפואות ולפתע מצאנו את עצמנו בתוך קרון רכבת ענקי, ובו יושבים ענקים ומפטפטים להנאתם. עברנו על הקרון במהירות מלאה מפחד שיראו אותנו, אך איש מהענקים לא שם לב לנוכחותנו. בקצה הקרון ראינו התחלה של גרם מדרגות יורד בספירלות מרובעות כלפי מטה.
נחתנו שם והתחלנו לרוץ למטה, תופסים במעקה וצוברים בעזרתו תנופה ותאוצה כדי לרדת מהר יותר. בכל קומה היו דלתות של דירות, ושמענו מבעדן את קולות הענקים שחיים בתוך הדירות. ככל שירדנו, המגורים וחדר המדרגות נהיו פחות מפוארים, יותר רעועים, מוזנחים ועתיקים. באחת הקומות, נפתחה דלת שהתעקמה ועמדה באלכסון, וממנה יצאה ילדת ענקים חיוורת, ממושקפת ולבושה בשמלה לבנה. היא הסתכלה עלינו ופתחה את פייה בתדהמה. המשכנו לרוץ למטה, למטה במדרגות כדי למצוא את אל השמש. תוך כדי ריצה הבנו, כי הבריכה הקפואה מלאת הנחשים היא שמימי הלילה של עולם זה, והכוכבים הם עיניי הנחשים, מתפתלים וזוחלים בכאוטיות על הרקיע.
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
