סרקנו את המסדרון עשוי העץ, ובדקנו בחשדנות כל חדר מאחורי דלת לא נעולה. עברנו כמה חדרים ריקים, כמה נעולים, ואז חבריי יצאו מאחד החדרים בבהלה ולחשו לי שיש שם מישהו. נכנסתי וראיתי שם איש דומה לבודה לבוש בטוגה צהובה יושב ישיבה מזרחית בפינת החדר. האיש היה קטוע גפיים ועיניו היו מנוקרות. שאלתי אותו מה הוא עושה פה, והוא לחש בקול צרוד שהוא מחכה לשרי האלפים שהבטיחו לו לשתול במקום גפיו עצים חיים שימלאו את תפקיד גפיו, ובמקום עיניו הם הבטיחו לו את אור הבאר הקסומה שלהם, משולבת עם אש ציפור הפניקס. הוא מחכה שם כבר הרבה מאוד זמן.