בסביבת בניין נטוש על רצפה קרה חסרת חיים שכב והשתזף לו בנינוחות עדר כלבי-ים לבנים. שמש לבנה וחיוורת של שעות הבוקר המוקדמות האירה את הבטון, ואת הבניין הדו-קומתי שממול, אך קרני השמש החיוורות לא הצליחו לשבור את החשיכה ששכנה מאחורי הזגוגיות השבורות של החלונות. לפתע קנה של רובה אוטומטי הציץ מבעד לאחד החלונות השבורים, ועדר כלבי הים הלבנים הפך בתוך שניות ספורות לעיסת בשר מדממת מפוזרת בכל רחבי המגרש.

עמדתי שם קפוא במקומי, ימים עברו כשניות, וחתיכות הבשר הלבנות הרקיבו והעלו ריח בלתי נסבל של דגים ושל מוות. נזהרתי שלא לדרוך עליהם והלכתי משם, והשמש כבתה.