חלמתי חלום די מעניין, אבל את רובו אני זכור נורא עמום. יש רק קטע אחד שאני זוכר טוב.

בעל ואישה חוזרים לביתם בערב לאחר בילוי זוגי או קניות או משהו כזה. הם מתקרבים לדלת ביתם ועומדים על הסף. בדלת יש מין חלון זכוכית כזה באמצע ודרכו רואים מה מתרחש בבית. הם רואים את האח בוערת בעליזות, מחממת את ביתם, כל שמונת (!!) הילדים שלהם, בגילאים שונים, יושבים בצורה מסודרת סביב השולחן עשוי העץ השחור המשפחתי, כולו מלא בנרות ואוכל שונה וטעים במגשים כסופים, מכוסים במין כיפות כסופות כאלה כדי שהאוכל לא יתקרר, הילדים מתפללים לפני הארוחה ומחכים להוריהם שיבואו לסעודה. כול הקירות עתיקים, כמו במגורי אצולה בימי הביניים, מלאים בתמונות משפחתיות וווילונות מבדים יקרים. המשרתת הצרפתייה המקסימה שלהם, כולה קורנת אושר ושמחה, פניה סומקות מהחום והגיל, היא מחייכת בחיוך החושף שתי שורות שיניים צחורות. הכול מקרין אווירה ביתית, חמימה והזוג מחייך באושר: הגענו הבייתה!

הבעל פותח את הדלת ומשב רוח קרה כקרח, מעיפה בפני הזוג עלים נבולים וקוצניים. החדר כולו חשוך וקר, הקירות מלאים טחב ועובש וקורי עכביש, התמונות מושחתות, חלקן נפלו,חלקן תלויות באלכסון, הפנים הדהויות מביטות מהן בעצב וחוסר אונים. השולחן ריק ואפור, האח הריקה מחייכת בחיוך שחור ושטני, במקום המשרתת החיננית עומד גבר בבגדים ישנים ואכולי עש ומאובקים של משרתת צרפתית. הוא נראה כאילו ברח מבית סוהר או בית משוגעים, כולו חיוור, עם שערות דלילות, עם סריטה ארוכה זבת דם על לחיו הימנית, עם זיפים של יומיים, מחייך חיוך מטורף החושף שיניים צהובות ועקומות, חלקן חסרות, עם הבל פה מעורר חלחלה, ומבט משוגע, צחקני, שומח לאיד, ותמים באותו זמן המשתקף בעיניו הגדולות והעגולות.

קטע די בנאלי, אבל כשהתעוררתי עברה בי למה שהוא צמרמורת ותחושת גועל, אכזבה, בדידות ואובדן משהו יקר ללב, הרגשה של חילול קודש וטימוא זדוני של בית אהוב, שהוא חלק ממך שכוח רשע קרע אותו ממך, השחית אותו עד שאי אפשר להכירו יותר, הוא כבר לא מה שהיה פעם, זר, תחושת ניכור, כמו הרגש של בני הזוג.