שלשום נסעתי לבקר את ביתי, דאפה. ישר ראיתי מין ניצוץ מוזר בעינה, ניצוץ הרפתקני כזה. היא סיפרה לי שמצאה גופה של חתול שהבשר סביב גולגולתו נרקב כמעט לחלוטין! ישר הבנתי את התרגשותה הרבה: הרי עכשיו תהיה לה חיית מחמד מגניבה וקשוחה ביותר! הלכנו למקום הנידח שבו גדל העץ שבו דאפה החביאה את הגולגולת. מצאנו את גולגולת החתול החמוד, שכל הבשר סביבה נרקב למעט החתיכה שמחברת את עין שמאל לגולגולת. שמנו את הגולגולת על מקל והלכנו לנו מקפצים ברינה, כשאני כמעט ודורך על שאר גוף החתול חסר הראש והרקוב כמעט לחלוטין. ביתי קנתה לנו סיגריות (לא סתם גידלתי את ביתי, אלא כדי שהיא תאכיל אותי ותדאג לי, לזקן הקשיש), והלכנו, בעודנו מתכננים איך לנקות את שאריות הבשר ממוסיה ( החתולה אובחנה כנקבה) עם מים וסבון, איך לחטא אותה עם וודקה, איך לכתוב עליה מיאו עם דם ואיך להכיר אותנו לכל חברינו! הכרנו אותה לרוב השכונה, אבל משום מה הם לא כל-כך התלהבו ממנה. מאוכזבים מכך שהיא לא התאקלמה בחברתנו, קברנו אותה לעוד שבוע כדי שהבשר יירקב באופן מוחלט. חשבנו שצריך לצאת לאנשהו לאיפה שאנשים יוצאים לשם (אתם מכירים מקומות כאלה?) ולמצוא למוסיה חברים (ואולי גם לעצמנו, אפילו שזה הרבה פחות סביר!).

כל זה הזכיר לי את חלום ילדותי הנושן: תמיד רציתי גולגולת עז עם קרניים מסיביות. הייתי שם אותה על מקל הליכה, צובע אותה בשלל גווני הדם עם כתובות וציורים קשוחים ואפלים ומתהלך איתה! כך תהיה לי חברה נאמנה ויפיפיה כאחד! הייתי קורא לה ביאשה וצובע את קצוות הקרניים בדם ומצייר פנטגרם על מרכז ראשה (בין הקרניים), על מצחה את מספר הקסם 666 והייתי כותב עזעזאזל בשלל שפות בכל המקום שנותר על הגולגולת. זה כל-כך נוח בהופעות, במקום להחזיק כל הזמן את היד עם אצבעות השטן למעלה, אפשר פשוט להרים את ביאשה שלי על מקלי! אוח, חלומות ילדות שלא התגשמו ממש מדכאים (כמו גם כל שאר הדברים) =\