| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 10/2007
במעמקים
ליקקתי בתאווה את פנס האזהרה הכתום המהבהב, חוגג וניזון מהפחד והייאוש שזרמו מרעש הצפירה שהדהדה בתוך העצם המתכתי המוארך שגופי התלפף סביבו, יונק את אימת הנפשות האמיצות בתוכו. היה בי ריגוש שלא חוויתי זמן רב שנראה כמו נצח, גופי נמתח ונרפה בקצביות סביב הצוללת, ליבי דפק כמו אחוז אמוק, עיני בהו ברעב חולני בעצם שפילח שכבות מים אינסופיות, כבדות יותר מהעולם עצמו, כדי להגיע לכאן וליפול אל תוך מאורתי. שפשפתי את המתכת המחוספסת עם זרועותיי, חשתי עקצוצים זעירים בפלג גופי התחתון כאשר יושבי הצוללת ניסו להגן על עצמם עם טילים תת-מימיים שחבטו בגופי ללא הועיל, רק מגדילים את ההנאה ומעצימים את עונג הקץ הקרב. ראשי התחכך בגוף הצוללת, עיני נפגשות עם עיניים מבועתות על פרצופים חסרי צורה שעברו ליד החלונות, זרועותיי מתלפפות סביב הצוללות ומערסלות אותה, כאילו הייתה תינוק ישן. זרועותיי רעדו בקונבולסיות כמעט בלתי רצוניות, לופתות בחוזקה את הצוללת, לשוני מלקקת את פנס האזהרה, וגל עצום יורד מפלג גופי העליון אל עבר זרועותיי. הצוללת נתבקעה לשניים, תוכנה נשפך אל תוך האוקיינוס האינסופי, האנשים בתוכה נמחצו תחת כובד המים, מתערבבים עם הגל שבקע ממני בצורת זרמי דיו סמיך שנבעו מבלוטה בין זרועותיי.
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
