חלמתי את זה לפני כמה ימים (בעע נמאס עלי המשפט הזה. יותר אני לא כותב אותו, מקווה שתבדילו בין מציאות לדימיון =).

הייתי עם כמה ידידים בתחנה המרכזית בת"א, לא יודע למה הסתובבנו שם. הקול בכריזה כל הזמן הכריז על מצבי חירום שונים שאני לא זוכר אותם בדיוק, אלה היו דברים כמו: סכנת רעידת אדמה, נחשול ענקי שבא מהים ומאיים להציף את כל העיר, התקפת טרוריסטים שלכדו בני-ערובה, רוצח משוגע שרוצח כמה שיותר עוברים ושבים, מפולת חלקיקי ברזל חדים מהתקרה וכדומה. ההכרזות היו נורא רגועות ולא הסעירו את ההמון משום מה, כל האנשים המשיכו ללכת כמו מקודם כאילו לא קורה שום דבר. פתאום הייתה הכרזה נוספת והכרזנית הפסיקה להיות כזאת רגועה, היא הכריזה בקול מתרגש ומפוחד שנודע כי עיני האמת הגיעו לתחנה והם רואים כל אדם, לא חשוב עד כמה טוב הוא יסתתר. כל האנשים התחילו לרוץ בפאניקה ולצרוח ולברוח לאנשהו, לא כ"כ ברור לאן. אני אמרתי לאנשים שאם נרד לקומות הכי נמוכות אז הם לא יגיעו אלינו והסתפקו בקהל שבקומות העליונות. הלכנו לקומות התחתונות הנטושות והחשוכות, מצאנו שם מין אתרי בנייה ושיפוץ עזובים, נכנסנו לתוך בסיס המבנה העצום דרך חורים ופירצות בקירות במקומות השיפוץ. מצאנו את עצמנו בתעלה חשוכה ורחבה מבטון. המשכנו הלאה והגענו למקום שהתעלה הופכת בו לתעלה חפורה באדמה (אגב התעלות האלו בתחנה המרכזית היו אצלי בעוד איזה חלום מזמן). שוטטנו בערך רבע שעה במבוך התעלות המסועפות המחניקות והגענו למבוא סתום, שאחריו הייתה אמנם פירצה קטנה, אבל היא הובילה כבר למערות צרות וחשוכות מלאות בבורות ולכן החלטנו לא להמשיך הלאה. עמדנו בסוף התעלה באדמה שהפכה מיבשה לבוצית כזאת, עמדנו בבוץ בעומק 5 ס"מ בערך שהזכיר במראה וקצת בריח חרא, וכל המקום הזכיר לי הכלאה של רפת ואורוות נטושות ומסריחות. עמדנו וחיכינו לא ברור למה, כנראה להודעה שתקרית נגמרה. פתאום מתוך החרא (סליחה, הבוץ =)

עלתה באיטיות עגלה עם סוס. כשהעגלה עלתה והבוץ נזל ממנה וממשאה, הבנתי שזוהי העגלה עם עיני האמת, והמקום בו אנו עומדים זהו המקור של עיני האמת, שהגענו בטיפשותנו למקום הכי מסוכן בתחנה. העיניים נראו כמו מין חבצלות קטנטנות ובצבע חום כהה, עם עין אחת בקצה כל חבצלת, עין גדולה מין הרגיל ועם רשתית ממש גדולה וגם עם אישון גדול יותר (ביחס לגודל העין). הם התנענעו להם באיטיות בבוץ, מנקים את עצמם ממנו ואז ברגע אחד הם כולם התחילו לכוון את מבטם באיטיות לעברנו. כולנו צרחנו כי לא היה לאן לברוח ואז התעוררתי כולי מלא זיעה קרה ומתנשם והלב הולם בי כמו משוגע.