הא, סוף סוף פוסט על החיים האמיתיים שלי ולא מהדימיון או תת-ההכרה! למה החלטתי לפרסם פוסט על הנושא הזה שממילא יצאו מאות פוסטים עליו? כי הפסטיבל הזה הוא הפעם הראשונה שלי בהופעת מטאל והפוגו הראשון שלי בהופעת מטאל! (מן הסתם..) תמיד חשבתי שפוגו זה טבח רצחני שבו תוקעים לאנשים ברכיות ומרפקים באיזורים כמה שיותר רגישים בגוף ואת מי שנופל רומסים למוות. הופתעתי לגלות שהפוגו היה נורא ידידותי, לכל מי שנפל עזרו לקום במקום לבעוט בו, כולם נתקעו אחד בשני בצורה תרבותית, עם הכתפיים בכתפיים, ועם כל פעם שנכנסתי לפוגו הפתעתי את עצמי יותר ויותר בעודי יוצא משם שלם לחלוטין משום מה! הפצע היחיד שיצאתי איתו מהפסטיבל הוא בשפה התחתונה, כשעמדתי מתחת לבמה ילד אחד ניסה להדחף מלפני לבמה ונתקע עם הראש של בשפה התחתונה שלי (החסרונות של הגובה שלי). הוצאתי אותו ממתחת לבמה וניסיתי להכניס אותו לפוגו כנקמה, בטוח שהוא היה נרמס שם למוות! =) אבל המנוול ברח לו ולא ראיתיו יותר.

כל כך קשה למצוא מישהו במקום ההוא! כולם נראים כל כך דומים וכל כך מוכרים ואיפושהו! =) אפילו התקרבתי לבנאדם אחד והסתכלתי לו איזו חצי דקה בפנים עד שהצלחתי להבין שאני לא מכיר אותו!

עוד דבר מוזר שקרה במטאליסט זה שפגשתי מישהי שמצאתי חן בעיניה. לא יודע אם זה האלכוהול, ראייה לקויה או סתם טעם חרא בבנים, אבל זה באמת קרה. הרגשתי איתה הכי מוזר שבעולם, אני רגיל לשבת עם כולם וביחד איתם לרדת עליהם ועל עצמי, או פשוט להרגיש לא קשור לאף אחד ולכולם בכלל, ושכל הבנות בלי יוצא מן הכלל מתייחסות אליי כאל ידיד טוב, ידיד מצחיק, אבל תמיד רק כאל ידיד. אני בטוח שאף אחת מהן לא חשבה עלי בצורה אחרת ואם מישהו היה מציעה לה אז היא הייתה מסתכלת עליו בהפתעה וקצת מתרגזת ואומרת : "אבל זה לושה! איך אפשר??".

גרם לי למחשבות.. זכרונות.. אבל אני זה אני ולא אחר אז אין לי שום סיכוי לכלום שבכלומים ובטח לא למשהו טוב. אני מתכוון לכך שהיא לא ראתה אותי כמישהו דוחה כמו השאר אבל אני עדיין הסתם מישהו שאני ולא משהו מיוחד לאף אחד, עוד אחד בשורה, עוד עלה בעץ, עוד גרגיר חול במדבר האינסופי.

פה תבוא הדעה שלי על כל הלהקות: ~~~

Matricide - בדיוק הגעתי לקראת סוף ההופעה שלהם, אז קצת קשה לי לשפוט =)

Azazel - קצת יותר גרוע מסביר, אבל הם היו די סבירים בשבילי שם כי הם היו הלהקה הראשונה בהופעה הראשונה שלי והפוגו הראשון שלי (לא כולל מסיבות פרטיות, כמובן)

Damnation - למרות שהסולן נורא הומו (הוא כמעט הכניס את המיקרופון לתחת של הגיטריסט!!) אהבתי את הלהקה, הם היו די טובים.

Distorted - בדיוק יצאנו לשתות בירה, אבל מה ששמעתי דרך הקירות היה צרחות א-מלודיות ומטופשות של הסולנית.

Lehavoth - בניגוד לציפיות, די אהבתי אותם וניערתי את ראשי לא מעט לקול שיריהם =)

Tribute To Manowar - היה כל כך מצחיק! רקדנו ריקודים הומואים (דיסקו, עממי, שורות, מעגלים וכו'). משום שנראה שהיינו היחידים בפסטיבל שעשו את זה, אני חושב שתוכלו לזהות אותי. אני הייתי הגבוה הצנום בחולצת Burzum - Filosofem.

Betzefer - חויינה. במילה אחת.

Orphaned Land - ממש אהבתי, לא חשוב מה שונאיהם יגידו, המוזיקה שלהם טובה ואין לי מה להגיד נגדם.

Salem - אהבתי את השירים בהתחלה, אהבתי את השירים בסוף, אבל היו הרבה יותר מידי שירים באמצע =\

Behemoth - זה היה פשוט מדהים!!! האדבנגינג מטורף שלי במהלך כל ההופעה, פוגו מסחרר, אקסטזת שנאה וזעם קדוש, צרחות וגראולים אימתניים!

 נוצרים לאריות! נוצרים לאריות!! נוצרים לאריות!!!

Armilos, LoudNClear - נסענו הבייתה כשזה התחיל, לפי הקולות ששמענו מבחוץ לא פיספסנו הרבה =)

~~~

אחח הצוואר כל כך תפוס מההאדבנגינג... אלוהי תעניקו לי צוואר חזק יותר כדי שאוכל לעבוד אותכם, את נביאיכם ארוכי השיער!