| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 12/2007
קסנופוביה
עליתי על הרכבת לפנות בוקר. היא הייתה מלאה אנשים שעמדו בדממה מעיקה.
הרגשתי שמשהו לא כשורה, הבדל מהותי ביני לבין האנשים הסובבים אותי. באמצע
הקרון עמדה בחורה שגם היא לא הייתה כמו כל השאר - בעוד שהאחרים עמדו בשקט
ובהו בעייפות ברצפה, היא הביטה מהחלון, חייכה ופיזמה לעצמה שיר כולשהו. אחד האנשים קרא לה לבוא אליו בקול נוקשה. היא נעה לקראתו, אך איש מהכיוון השני קרא לה גם כן, והיא שינתה את כיוון תנועתה בבהלה. האנשים התחילו לשאול אותה שאלות שונות בקולות מכניים ונוקשים, זה נראה כמו חקירה עם עשרות חוקרים קרים ואכזריים. במקביל החלו לשאול גם אותי שאלות, אך הצלחתי קצת יותר מהבחורה, אפילו התיידדתי עם מנהיג האנשים, איש גבוה ומאסיבי בשם הקטור. הרכבת עצרה וכל הנוסעים יצאו אל תוך אולם קטן וריק עם קירות לבנים בוהקים. ההמון הסתער על הבחורה, הצמיד אותה אל הקיר וכתש אותה לתוכו עם מכות, בעיטות, דחיפות ואגרופים, היא צרחה וקראה לעזרה עד שהשתתקה והפכה לעיסה מדממת. ההמון נע לכיווני כדי לעשות לי את אותו הדבר, אך הקטור התרכך ואמר לי שיחסוך ממני את הסבל ואת הכאב, וייתן לי את האפשרות לסיים את חיי בעצמי, באולם הלבן.
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
