הדף הראשון נגמר ואני מתחיל לכתוב את הדף השני. עברה לי מחשבה שאולי כדאי להקדיש לכך מחברת, אבל וויתרתי כי כתיבת שירים זה הרגל מגונה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עין פוגשת עין,

ידיים שלובות.

בליבי משתומם,

זה לא יכול להיות.

קץ החלום, שוב פה לבד,

פוכר אצבעות, מבכה את מה שאבד.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

השעון מתקתק, הקירות מצטמקים ומתקלפים, הגג משיר אותם עלי כמו עלי שלכת סתוויים. במקומם נחשפת המציאות האמיתית, אלפי סיכות מורעלות מכוונות לעיניי, ענני עופרת ענקיים מפוררים עלי גשם כבד ומלכלך. ערפל אלפי הדמעות שבכינו מכביד על ראייתי, אך אני עדיין שומע אותם צורחים ומבין שאני הבא בתור. אני רועד ללא כל שליטה, משיר מעצמי את שאריותיה של המציאות שמסביבי אל תוך האבדון ונשאר פה לבד עם נחשי הברזל העקלקלים שזורמים עלי במגע מחליא של מתכת קרה. השעון הפסיק לתקתק כי העולם נגמר, נזל לו בין המרצפות בלי להותיר שריד.