הייאוש הסמיך זורם בעורקיי,

משפריץ על הכול מפצעיי הפתוחים,

הפצעים הפתוחים לרווחה,

חיוכים אדומים חסרי שיניים על בשרי,

צובע את העולם בחוסר צבע.

השמיים מדממים עלי,

כאילו לא די לי בכאבי שלי.

כל כך שקט פה, כה שקט.

שקט עד כי אני שומע את קולות הריקבון של גופתי האפורה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

השיר בהשראת Katatonia  ו Shape of Despair.

איזה כיף סוף סוף אני ליו בבית!!! מהבוקר נסעתי לעזריאלי וקניתי עם דאפה מתנה לסבטה (אני לא אגיד מה זה למקרה שהיא קוראת פה =)) אז נסעתי לזרובבל לבת ים שלו ונלמד לפסיכו. ומחר אסע לאשדוד ליומולדת של סבטה!!! כיף כיף כיף! נראה סבטקה וגנוצ'קה וליבנצ'יק! אוף מצד אחד כיף סוף סוף שוב לצאת מהבית להסתובב בכל רחבי המרכז ולראות חברים אבל מצד שני יש לי פסיכומטרי בעוד שבוע והמצפון מעיק עלי שאני צריך להתכונן יותר כי זה חשוב ובלע בלע. אוף =//