התעוררתי ב12 לאוקטובר בשש בבוקר. התבוננתי בפלאפון וראיתי הודעת מזל טוב מזרובבל, איזה כיף על הבוקר! גם ההורים ברכו. ארוחת בבוקר, Ни пуха, ни пера הסטנדרטי (מזל טוב במבחן, רק בהפוכה כדי שלא תהיה עין הרע), עונה К черту!  ותופס אוטובוס. בדרך אוליה ואליסה מתקשרות ומברכות, נעים... שם פוגש מלא אנשים משבח. פוגש את באשמק בחולצה של Det Som Engang Var ואני כמו תמיד בחולצת Hvyt Lyset Tar Oss. לא ראינו אחד את השני מזמן אז שנינו ראינו את החולצות פעם ראשונה וישר שאלנו אחד את השני : "ממתי את שומע טרו בלאק?". אני שמעתי די מזמן פשוט סוף סוף אספתי כסף לחולצה לקראת המטאליסט. הוא שמע פאנק לפני זה ועבר מעבר די דרסטי לטרו בלאק. טוב, לדעתי הוא אף פעם לא היה פאנק ראוי לשמו (שזה בעצם טוב). באמצע בפרק החמישי קלטתי שאני בן 17. הלך בסדר, רק שהמילולי דפק, מן הסתם. אני נח שלוש ימים ומתחיל להתכונן למועד דצמבר. אחרי זה נסעתי עם באשמק לת"א, שתינו בירה, קצת ישבנו ודיברנו. אחרי זה הוא נסע לחברה שלו ואני נסעתי ללייה. היא הביאה לי ברכה ופרחים ואחותה ניפחה לי בלונים =)) אבל בדרך החלטנו שבלונים זה לא טרו ונתנו אותם לילדים קטנים. הצעתי לה להתחיל ביחד עם ילדה קטנה שעשתה סיבובים באופניים בפארק אבל בסוף התביישנו. היא כמעט שיגעה אותי בזה שכל הזמן אמרה שאני משוגע. אגב הבירה, מישהו יודע האם אמור להיות בבקבוק בירה גינס מן גוש לבן מוצק? כי אם לא אז שתיתי משהו דפקטיבי =\

בדרך חזרה:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עשרות אלפי רוצחים קטנים זוחלים על הקירות, כאילו הקירות קמו לתחייה ונעים כמו חי כבול המנסה לברוח. הם בכל מקום, אני רואה רק אותם, זוחלים עלי, נכנסים מתחת לציפורניים, מתחת לעפעפים, לנחיריים, לפה לאוזניים, ממלאים אותי בגופותיהם הקטנות רבות הרגליים, קורעים אותי מבפנים עם מלתעות מבריקות וקטנות, אך חדות עד מאוד, מניעים את איברי הפנימיים עם מחושיהם הקטנים והגמישים, מוצצים את דמי בתאווה בלתי נלאית. שקט, חדר ריק, לבן, גופה אפורה חסרת חיים. אני.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

חזרתי הבייתה ממש עייף מכל היום הזה, הלכתי בחצי שינה הבייתה בדרך הכי מחורבנת שאפשר למצוא: מהתחנה המרכזית בלוד (שלא ממש ראויה לשמה) דרך המסגד והכנסייה והבתים הלא חוקיים של הערבים  בדרך הכי קצרה הבייתה. איפושהו בדרך איבדתי את קייס הדיסקים שלי. פעם אחרונה ראיתי אותו בתיק שלי בפארק בבני ברק. זה פשוט נורא, נשאר לי רק דיסק אחד לשמוע בדיסקמן וזה עד שהמחשב החדש יגיע =\. נרשמתי לקורסים וביום ראשון אני שוב מתחיל ללמוד אז צריך לנוח כמו שצריך בשלושה הימים הקרובים. מחר חוגג יומולדת עם השכבה לשעבר, ייאי, מתנות! =) אתמול אבא שוב התחיל שיחת מין בשאלה : "כמה עולים קונדומים בימינו?". אמרתי שזה תלוי ואז הייתי צריך לעשות משהו באופן דחוף ביותר =P.

היום בלילה:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני הולך לחוף הים באשדוד עם שתי משקולות כבדות ביותר בידיים. מפיל אחת והיא מתגלגלת על החוף. אני רץ אחריה והמשקולת השניה שבידי נורא מעיקה והמשקולת הראשונה מתגלגלת אל תוך המים. אני מגיע למים, מניח את המשקולת בזהירות על החול ונכנס למים ומחפש את המשקולת שטבעה. יש שם הרבה משקולות ושברי משקולות בגווני שחור ואפור שונים, אבל אני מצליח למצוא את המשקולת שלי ומוציא אותה לחוף. אני פוגש את פיין וההורים שלו בחוף, אנחנו אוכלים נקניק ומתפלאים למה הוא כל כך מגעיל. אנחנו מתבוננים בעטיפה ומגלים שכתוב עליה שזה נקניק עוף.

יש בחוף תחרות של בניית ארמונות חול ופיין בונה מצבה יפיפייה מחול (כתוב עליה תנצב"ה באותיות גדולות, את השם לא ראיתי, בצדדים יש לה משולשים משוננים כמו לפומפיה). אנחנו סוחבים אותה למקום התחרות ואני מפיל אותה בטעות. היא נסדקת ואני אומר שזה לא נורא כי מילא לא היו מחשיבים אותה בתחרות כי זה לא ארמון.

יש בחוף זוג שמנקה את הזבל. הוא מנקה את הזבל, מביא אותו לפח זבל ענקי ומקבל את שכרו מבעל המקום. אחרי זה, הזוג בסתר מוציא את הזבל ומפזר אותו על החוף ואז שוב מנקה, שוב מביא לפח הזבל הראשי ושוב מקבל את שכרו. השכר שלהם זה שני עפרונות HB2 ומחק (מעניין איך זה קשור למציאות שלי =P). הבחורה מתחילה ללעוס את המחק, הבחור לועס את המחק בקצה העפרון, ממשיך לכרסם את העפרון, תוחב את העפרון השני עם המחק קדימה לבחורה באף, לועס מהמחק שלה, נותן לה לכרסם את העפרונות בתורות, מתנשק איתה והם לועסים ביחד את המחק, מכרסמים ביחד עפרון אחד, בקיצור, עושים מן אורגיה סאדו-מאזוכיסטית עם העפרונות. כל זה נורא ממסטל אותם משום מה ואחרי שהעפרונות והמחק נגמרים הם נשכבים על החול פשוט הרוגים והוזים להם על עוד עפרונות ומחקים.