יש לי רגעים שלמים שבהם אני מוצפת בכל כך הרבה רגש שאני עוצרת לרגע ומתפלאת על עצמי

מי היה מאמין שאצליח לחזור להרגיש ככה. מי היה מאמין שאצליח לתת למישהו להתקרב ככה.

ויש לי צלקות. יש לי חריטות שלמות שחוזרות ומציפות אותי... יש לי נקודות שבירה ודקות שבהם אני עוצרת לחפש את האוויר שלי

שלי. שלך. שלנו.

ויש לי אותו. וזה מספיק לי... כל השאר זניח, לא חשוב... 

ולכי תסבירי כמה את אוהבת כשאת לא מצליחה להוציא מהפה את המילים.