אמצע הלילה ואני יושבת על המיטה בחדר שלי במעונות ותוהה לגבי השבועיים האחרונים...

מצאתי את עצמי מחוברת למחטים, רועדת בכל הגוף ומחובקת ע"י האדם היקר לי ביותר 

הפעם לא המחלה הכריעה את הכף אלא חרדה ולחץ. הנה הגעתי לנקודה שבה נשברתי...

אז עכשיו אני גם רועדת מדי פעם, בעיקר במצבים שבהם המח מתחיל לחשוב על דברים מלחיצים

ואני לא יודעת אם זה יעבור או ישאר וחוסר הודאות הזו מפחידה אותי.

אז החלטתי לקחת קצת פסק זמן מהכל ולהשקיע את עצמי חזרה בדברים שעושים לי טוב

קניתי לי ספר שמזמן רציתי לקרוא וכבר סיימתי חצי, הלכתי לרקוד היום סלסה במשך כמה שעות טובות

דיברתי עם החברה הכי טובה שגרה יותר מדי רחוק ובעיקר ניסיתי לחשוב מחשבות שמחות

בתקווה שזה יעבוד.