אני רוצה לצעוק על העולם שאני נורמאלית, רוצה לצעוק עליו שהכל בסדר איתי וזו רק תקופה

ואז הגוף מתחיל לבגוד בי שוב... לכו תסבירו שאתם נורמאליים שאתם לא מצליחים לרעוד ומבלים לילה בסורוקה

ועכשיו הדמעות לא מפסיקות לרצות לרדת, כי אולי אני פשוט צריכה לבכות, להוציא הכל ולשחרר... ואולי הכל יעבור מחר אחרי שהמבחן האחרון יהיה מאחורי ואוכל לישון כמו שצריך.

אני חולמת על נפילות ועל כלובים ומרגישה בדיוק ככה במציאות. אני כלואה בתוך כלוב זכוכית וכל הזמן נופלת 

והלוואי וכל הסחרחורת הזו תיעצר כי גם אם זו תקופה, אני לא מסוגלת להחזיק מעמד יותר