| 4/2005
מחירות לעבדות
מה היה קורה אם הייתם זוכים עכשיו בסכום של 250,000 שקל? מה הייתם עושים עם כל הכסף? תחשבו על זה קצת ובנתיים צ'מעו סיפור...
את כל הדרך מהבסיס של המילואים שלי ברמת הגולן ועד תל-אביב בואך מחלף השלום אני עשיתי בקצת יותר משעתיים... אחת הסיבות למהירות הלא נורמלית הזאת היתה שהנהג שאיתו תפסתי את הטרמפ - היה אדם לא שפוי במיוחד ואת זה תיכף תבינו. הסיבה השניה היתה שהוא נהג בגולף V6 חדשה-דנדשה בצבע שחור הרעיש לי את המוח עם מוזיקת הבום-בום- שלו ולא ירד כל הדרך מ-160 קמ"ש...
בזמן הטיסה בין בום-בום אחד לשני שאלתי אותו איפה הוא עובד בחור צעיר בן 22 שכמותו שיש לו כסף לקנות כזה אוטו שעולה משהו כמו 220,000 שקל... "אני עובד בשמירה בחברת חשמל" הוא ענה לי – "אז האוטו של אבא?" אני ממשיך לשאול – "...לא...לא... הוא שלי, קניתי אותו בכסף שלי..." הוא עונה לי משאיר אותי לתהות אם אני לא נוסע במקרה עם איזה עבריין צמרת.
אז לא, לא עבריין - כי מסתבר שבדיוק לפני השחרור הבחור מילא טוטו בשותפות עם עוד שני חברים שלו מהבסיס והם זכו בפרס השני שהיה אז 750,000 שקל. אם נעשה חשבון פשוט נגלה שלכל אחד מהם באופן פרטי נכנס לפתע לחשבון הבנק סכום של כ- 250,000 שקל... שזה, אם אתם שואלים אותי אחלה מענק שחרור.
עכשיו, רוב האנשים השפויים, כמוני למשל, שמקשיבים לעיצות של האמהות הפולניות שלהם היו מן הסתם סוגרים את כל הכסף באיזו תכנית חסכון רק כדי להוציא אותו אח"כ בשביל ללכת עם אבא לחתום על ערבות למשכנתא ולהשתעבד לבנק לאיזה 25 שנה – כי דירה זה נכס, נכס חשוב, זה כולם יודעים... רק ש-גיא [ככה קוראים לו לבחור] לא עשה את זה בדיוק... כלומר, הוא כן הכניס את הכסף לבנק וקיבל את כל הכבוד והייקר שבנקים נותנים לאנשים שמפקידים סכומים כאלה אצלהם כמו כרטיס פלטינה ושיוך ללקוחות המיוחדים - אלה שבניגוד אלינו פשוטי העם הפקידה עושה להם קפה עם עיניים נוצצות ולשון בחוץ כשהם באים, מהאנשים האלה שבחיים לא עומדים בתור... רק מה – בדיוק שבועיים אחרי שהכסף נכנס רובו גם יצא על הגולף החדשה שהאדון קנה לעצמו ואת כל השאר, שרף הבחור שלנו ביחד עם שני החברים שלו על אלכוהול משובח בכמויות סיטונאיות, סוויטות במלונות פאר, נערות ליווי, ודלק... הרבה דלק במסלול של אילת תל-אביב.
"אז מה?" אמרתי בהשתאות "אתה שרפת את כל הכסף?" – "כן" הוא אומר לי וחייך, "תראה איזה כרטיס אשראי יש לי עכשיו" אמר והוציא לי כרטיס ויזה סטודנט, פוּשט כזה שהבנק מנפיק בערך לכל אחד שהצליח לא לגור ברחוב – "הכל הלך תוך איזה חודש וחצי, כל השלושים ומשהו אלף שקל שנשארו לי אחרי האוטו..." – הוא סיכם את הנושא. מטורף אתם אומרים? אתם כנראה צודקים. מצד שני, אני ממש מאמין לו שהוא אמר לי: "צ'מע – אני לא מצטער על אף שקל ועל אף רגע – למה אני נהניתי בצורה שאני לא אשכח אותה בחיים" – וכאן בא מצידו פירוט ארוך של אורגיות בבתי מלון עם סמים אלכוהול וכל השאר – נחסוך מכם את הפירוט הזה, אני בטוח שיש לכם דמיון מספיק פורה ומפותח כדי להשלים לבד את הפרטים.
אוקיי...אז הבחור הזה גיא, יחשב מאוד לא שפוי וזקוק לאשפוז דחוף בקנה מידה פולני – אבל אני חושב שמבלי שהוא ממש ידע, הוא הצליח להרוויח משהו שאנחנו כמעט ולא חווים ביום-יום, הוא הרוויח חופש. כי באותו הזמן שהיה לו את הכסף הוא עשה כל מה שבא לו, כמה שבא לו, איך שבא לו, ומתי שבא לו. הוא לא דפק חשבון לאף אחד ומיצה את המקסימום ממה שהחיים יכלו לתת לו באותו הזמן. גיא הרוויח את אותו החופש שאנחנו, האנשים השפויים, רק חולמים עליו בלילות בשעה שאנו מוצאים את עצמנו רוב הזמן... מה לעשות, עבדים. עבדים למינוס בבנק, למשכנתא, לשכר הדירה, משועבדים בליסינג לאוטו, לאספרסו בבוקר, למסעדות בערב, לרמת החיים אותה אנו מתעקשים לשמור – כי יש חובות, יש הלוואות, יש התחייבויות – והחופש שיש לנו, הגמישות שיש לנו בתוך המסגרת הנתונה היא קטנה מאוד, אם בכלל.
אנחנו נורא רוצים להאמין שמתישהוא נגמור לשלם את הכל, נפסיק להיות חייבים לכל העולם ואשתו ואז נזכה לחופש המיוחל - נגיע מעבדות לחירות.... כן, בטח, אני אומר... ברור שנגיע - בגיל 65 עם פרקניסון ואלצהיימר אחרי ששרפנו את כל השנים הכי יפות שלנו על עבודה. אז גיא הלך הפוך, כי קודם היה לו חופש ועכשיו הוא יודע להעריך אותו... ובאיזה מקום בלב אני מעריץ אותו – אני בניגוד אליו, אפילו בלי אמא שלי, הייתי לוקח משכנתא על בליינד.
חג חירות שמח לכל ששת קוראי הנאמנים, הרבה חופש שיהיה לכם בחג.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
