פעם כשהייתי סטונדנט עני ואביון (בניגוד להיום שאני רק עני ואביון אבל כבר לא סטודנט) - פעם, כשבאמת לא היה לי כסף כאשר כל שקל היה נספר פעמיים היתי מחפש ומוצא פתרונות יצירתיים כיצד לחיות "ברווחה" אך בהוצאות מינמליות.

היו אז שלוש סעיפים גדולים בתקציב האישי שלי - שכר הלימוד שנפרש לאיזה 18 אלף תשלומים שווים נושאי ריבית קצוצה. סעיף הדיור - גרתי אז בדירת חדר וחצי מתפוררת בנאות אפקה עם חברה ובעלת בית זונה וקמצנית שעוד גרה בבנין ליד. והיה את סעיף האוכל.

ההגיון הכלכלי שלי אז אמר ככה: מכיון שבסעיפים אחד ושתים אי אפשר לקצץ ואף לא שקל אחד  - נקצץ באוכל. איך מקצצים באוכל - זה פשוט מאוד:

לחם - רק אחיד, לבן לא פרוס, אין מעדני חלב, רק אשל ולבן, בשר היה כמעט מחוץ  לתחום חוץ מלפעמים נקניקיות של 10 ש"ח ושניצלים אמריקאים מתוצרת סופר-קלאס שאני נשבע שהיו עשויים מנסורת דבק וקרטון. חומר ניקוי כללי ורב תכליתי ל ה-כ-ל נקרא בעברית "ריצפז".

ופעם בשבוע ביום שישי הייתי מצ'פר את עצמי גם  בריצפז לשתיה או מה שנקרא גם כמשקה קל קריסטל כחול.

הקריסטל למי שלא יודע לא נמכר בכל מקום. רשתות שמכבדות את עצמן לא ימכרו את התערובת הכימית הזו שמזמן היה צריך להוציא מחוץ לחוק - אך בגלל שעני ודלפון היה כבודו, היה מחטט רגליו לרשתות הזולות באמת כמו "שפע מהדרין" בבני-ברק ושם היה אפשר למצוא 4  ב- 10 של הנ"ל בשלל צבעים וגוונים כולם  באותו טעם ממש. אני תמיד קניתי רק אחד את הכחול שנקרא אם אני זוכר "בטעם טרופי" - פשוט כי אמרתי לעצמי אז - אם כבר ללכת נמוך אז עד הסוף. נא להבין, אין בעולם כולו טעם יותר מחריד מזעזע ומלאכותי מאשר טעמו של הקריסטל הכחול.

או בואו נגיד את זה אחרת,  כשאני חושב על המילה "טרופי" עולים לי הרבה דימויים מגניבים בראש, קריסטל כחול הוא לא אחד מהם.

אבל... איכשהוא, והנה אני מגיע לנקודה ותודה שהחזקתם מעמד עד כאן, איכשהוא בגלל שהקריסטל הרי היה מגולם תקציבית רק פעם אחת בשבוע. הייתי מסיים לשתות אותו ביום שני וכבר מחכה לו בציפייה גדולה במשך כל השבוע (פתטי, אני יודע). הייתי שותה מים וחושב "אוף! הלוואי שהיה לי עכשיו קריסטל כחול... ".

 כן, זה היה מגעיל, זה לא היה זה - אבל אז זה אמר לי הרבה מאוד. זה אמר לי למשל שנגמר השבוע, שהנה שוב הצלחתי להחזיק מעמד, שמנהל הסניף של בנק הפועלים עדיין לא התקשר (אז היה לי רומן ארוך וקשה איתו, זה רע מאוד כשמנהל הסניף שלך יודע את מספר הטלפון שלך בע"פ), שהנה התקדמתי עוד צעד קטן.

היום, כשהרבתי נכסים ודאגות אני מתגעגע לפעמים לימים ההם שבהם לא היה לי כלום, לא DVD לא סטריאו, לא מחשב ולא בטיח רק מינוס ענק בבנק, דירת חצר וחצי עם אשה שאהבתי, חתול, כמה רהיטי אלטע-זעכן ומקרר אמקור עתיק ומקרטע מיימי אנטיוכוס  ובתוכו זוהר באור יקרות, בין השמנת לביצים בקבוק של קריסטל כחול.

זה הירוק מגעיל לא פחות. לא מצאתי את הכחול.