או מדריך קצר לסיטי-בוי הממוצע.

חשבתי ומצאתי שביליתי כמעט 20% מחיי הבוגרים כחבר (טוב, אוקי מועמד) בקיבוץ. זה פרק זמן לא מועט, ואפשר ואף רצוי להקדיש לו פוסט. זה מה שיקרה בשורות הבאות. לפניכם דיון לא מעמיק שטחי ומטופש על היתרונות והחסרונות של החיים בקיבוץ.

כמה הערות לפני שנתחיל:

א. הקיבוץ שאני מכיר הוא הקיבוץ של שנות ה-90 דברים השתנו מאז, אם כי בקיבוצים שלא הופרטו/הולאמו/נמכרו/נעלמו מחק את המיותר העקרון הוא די דומה.

ב. אין ב.

יתרונות

החיים כעציץ. כל הרעיון בקיבוץ הוא שלא כדאי לך להתעסק בדברים שבהם אתה לא מבין ולא אמור להבין - כביסה עושים לך במכבסה. אוכל אתה אוכל בחדראוכל, שטויות אחרות - קונים במרכולית אבל לא בכסף חל וחסיסה! לזה יש תלושים.

 נקיון - זה, אמנם צריך לעשות, אבל ספונג'ה של קיבוץ זה לרוב לשפוך דלי של מים עם סבון על הרצפה ולהוציא הכל לחצר עם מגב - ככה שזה לא צורך מאמץ יותר מידי או ידע.  עכשיו כל שנשאר לך זה לעבוד וגם זה לא קשה מידי - תלוי כמובן איפה עובדים. 

אני למשל החלפתי בקריירה שלי כמה וכמה מקצועות מרתקים:  הייתי לולן, "שוטף כלים בחדר אוכל", בננאי וחצרן. באף אחד מהם לא עבדתי קשה, למען האמת לא עבדתי כמעט בכלל, רוב הזמן נחתי (על הדשא) ובשאר הזמן עשיתי קולות של עסוק. אני לא הייתי לבד היו שם עוד עשרות כמוני מי פחות ומי יותר.

ככה נשאר לך המון זמן לפנאי, גם בזה לקיבוץ יש יתרון ענק על העיר כי הכל בחינם או בחצי חינם. ספרייה בחינם, חוגי מקרמה - ריקודי עם - בישול - ציור - צילום (כן, לקחתי את כולם, כן - כולל מקרמה) הכל כמובן חינם רק תבוא. מופעי תרבות במחירים מצחיקים, ואם אין לך פלוס בתקציב כי בזבזת את הכל במרכולית על קונדומים ושוקולדים אז יש גם טקסים בחגים עם המקהלה של הקיבוץ ומזכירת המשק שלא עולים כסף (אם כי הם לא הנאה גדולה מבחינה תרבותית).

ככה הזמן עובר לו בנחת, דואגים לך לבידור דואגים לך ללחם דואגים לך לעבודה וכך אט-אט נעצרת ההתפתחות המנטלית שלך עד הרגע שבו היא מתחילה לנסוג לאחור ואתה הופך אט-אט לעציץ. כי באמת, כמה פעמים אפשר לקרוא את "שלושה בסירה אחת" ולראות את המקהלה של הקיבוץ שרה את ים-השיבולים (אחרי שהם גילו שאני גם מוכשר בנגינה זה באמת הפך לסיוט).

וכך הגענו אל החסרונות

פרטיות - אין. נקודה. כולם יודעים על כולם, אם אתה רוצה לדעת משהו על מישהו תלך למכבסה, שב חצי שעה עם חוו'קלה או עם רוח'לה ומיד תדע מי בגד במי, מי התגרשה ממי, מי הוא הומו, מי הולכת ושוכבת עם כל השכבה, בקיצור 144 דגם משופר. הכלל שלי לגבי פרטיות בקיבוץ היה "אם אתה רוצה לשמור על פרטיות - אל תעשה את זה!".

פוליטיקה - או שאתה מקושר פוליטית או שלא. ואם לא אז זה באמת חבל מאוד כי רוב הסיכויים שאתה תאכל חרא. מקושר פוליטית זה אומר ככה - או שאתה נצר לאחת מהמשפחות ה-"חשובות" בקיבוץ (כן המאפיה האיטלקית זה כלום לעומת מה שהולך שם) או שאת שוכבת עם המזכיר/ חבר/ה של הגזברית/ מלקק/ת לרכז המשק וכו' כיד הדמיון הטובה. אנשים מוצאים את הדרך.

קליקות - בקיבוץ יש המון כאלה, דוגמא - אני הייתי בכיתת "עומר" לכל הכיתות בבתי-הספר של הקיבוצים של שמות מפגרים של עצים וצמחים - אורן,שיבולת, אלון וכו'  אז אם אתה נגיד בכיתת "עומר" ואתה בכיתה י' אז אף אחד מכיתת "שיבולת" שהם יא' לא ידבר איתך. מקסימום זה שתחטוף מכות במקלחות המשותפות.  אם אתה ילד חוץ (כלומר עירוני שבא ללמוד בקיבוץ) חבל לך על הזמן, תלמד טאקוונדו או תפרוש בשיא.

 אצל המבוגרים זה כנ"ל אבל זה הולך לפי המקצועות שלהם והמשויכות החברתית. אצל הזקנים זה הולך לפי מי יותר וותיק  בקיבוץ וכל השאר ואצלהם  זה גם הכי קל לדעת מי סלבריטאי ומי לא: תבדוק, האם יש או אין קל-נועית. (זה הרכב החשמלי הפרטי שכל הזקנים נוסעים בו בקיבוץ ודורסים ילדים קטנים).

אויש, יש לי עוד הרבה לכתוב כמו על מערכת החינוך המפוארת אבל נגמר לי הכח וגם יצא ארוך מידי... אולי נעשה חלקב'