המטריקס-3 לא סרט מופת, אבל בכל זאת יצא ממנו משהו... זה:

התחברתי לעולם הווירטואלי, השעה הייתה שלוש בצהריים, והנה אני רוכב על אופניי האדומות בטיילת של יפו מסתבר שאני בדרך להורי שגרים בבת-ים.
הים היה עוד אפור סוער ורוגש מהסערה הווירטואלית שהתרחשה כאן אתמול, ועל הדרך היו פזורים שברי צדפים, אצות ושאר דברים שהים פלט מתוכו. ריח המלח נישא באוויר אל תוך נחירי והרוח הקרה ליטפה את לחיי ואת קצות אצבעותי, השמיים, אפורים כחולים עם מעט עננים נראו פשוט נפלא. איזה גאון הארכיטקט, חשבתי לעצמי, זה שיצר את כל העולם הווירטואלי הזה שבו אני חיי, איך הוא חשב על כל הפרטים אחד לאחד, תכנת את כל החוקים הפיסקליים האלה ואיך התוכנה שלו מצייתת אליהם בכזו נאמנות. הנה עכשיו אני עובר את גשרון העץ הקטן בדרך ליפו העתיקה, האופניים מגיבים לדיווש החד שלי בשעה שאני מגביר את הקצב כדי לתפוס תאוצה לפני הגשר, הרוח הקרה מתחזקת וצורבת את פני -  הנה הגשר מתקרב, העליה הקטנה אני עומד על הפדלים ומיד הירידה זורקת אותי בעזרת כוח הכבידה שיצרה למעני התוכנה לעברו השני של הגשר במהירות, אני לוחץ על מגוף הבלם האחורי והאופניים מגיבות בצייתנות. פשוט  עולם ווירטואלי נפלא, אני חושב לעצמי - אף אחד לא יכל לתכנן אותו כעת, בשעה הזו  טוב יותר בשבילי.

עבר זמן,  והנה אני מתנתק מהעולם הווירטואלי ומתחבר דרך המחשב לישראבלוג החיים הרי זה כאן, אל העולם האמיתי, אל המציאות.

כאן בעולם האמיתי השם שלי פתאום משתנה, הצורה שלי מאבדת משמעות,  כאן בעולם האמיתי קוראים לי וודסטוק - אני בחרתי את השם הזה, לא הורי. הורי הווירטואלים לא קיימים כאן בעולם האמיתי האבא שלי ושל כל מי שנמצא כאן נקרא היריב והוא זה ששולט על קיומי בעולם - לחיצת עכבר קטנה אצלו ואחדול להתקיים.

כאן בעולם האמיתי בניגוד לעולם הווירטואלי אין שום חוקים, אם אחליט לרחף בחלל כך יהיה ואם אחליט שאני פינגווין או אולי קיפוד כך גם יהיה, הבחירה בידי. פעם אפילו הכרתי חתול שחור ומקסים שהפך בין לילה לאישה - כאן הכל אפשרי, הכל הגיוני והכל נתפס בדעת. אתם יודעים מה היה קורה אם בעולם הווירטואלי היתם פוגשים פינגווין מדבר או הייתם חוזים במו עינכם בחתול שנהפך פתאום לאשה (כמובן שזה לא יכול לקרות) והייתם נאמר, הולכים ומספרים את זה לחברים שלכם? יש שמה בעולם הווירטואלי מקום מיוחד אליו שולחים אנשים כמותכם שהוזים דברים.
 יש לי הרבה חברים בעולם האמיתי לא פחות מאשר בעולם הווירטואלי. החברים  שלי כאן בעולם האמיתי הם חסרי צבע צורה או מרקם בדיוק כמוני. לפעמים, אני אפילו לא יודע מה מינם. זה לא משנה לי מה מינם או גילם או צורתם כי כל אחד יכול להכריז כאן בעולם האמיתי כל מה שירצה, כל אחד יכול להיות כאן כל אחד.

לפעמים אני מרחם על האנשים האלה שכלואים להם שם בעולם הווירטואלי. הייתי רוצה לשחרר אותם מזה, לתת להם את החופש שלי אבל אני יודע שאין זה אפשרי - הרי זה הם שבחרו להישאר שם כל הזמן בעולם הווירטואלי, ויתכן שאפילו טוב להם. שלא תבינו לא נכון, אני אוהב את העולם הווירטואלי, אני נמצא שם רוב הזמן.
כי העולם הווירטואלי היא תוכנה נהדרת, כפי שאמרתי באמת יצירת מופת -  הכל שם הרבה יותר אמיתי הרבה יותר פלסטי הרבה יותר גדול - אבל לעולם הווירטואלי יש כמה חסרונות  - אי אפשר לעשות Undo אי אפשר למחוק דברים שעשית בעבר ואי אפשר להיות כל מה שתרצה.
והנורא מכל, המוות שם הוא סופי, אין לחזור חזרה - ומי שמת שם גם לא יוכל לחזור לכאן. טוב... כנראה שיש לארכיטקט עוד על מה לעבוד - אני מאוד מקווה שיצאו גרסאות יותר מתקדמות של התוכנה.