הקדמה ארוכה כאורך גלות בבל השניה....

תראו, זה סיפור שקשור בעבודה שלי. אני בכוונה לא מספר כאן איפה אני עובד ומה בדיוק אני עושה שם, פשוט כי אני עובד בכזה מקום שמספיק שאגלה את השם שלו בשביל שזה יהיה קל מאוד לגלות אותי. מה הפחד אתם שואלים, ובכן בשבוע האחרון נוכחתי לדעת שהפרטיות של כל הבלוגרים "מאויימת" על-ידי  מר ברז מהכביסה, שהאיש גם עובד באתר ווי-נוט  וברשימתו היומנאים הוא סורק מידי שבוע בלוגים של אנשים שכותבים כאן בישרא ובמקומות אחרים, מה שכבר גרם לתקרית לא נעימה בשבוע שעבר. בקיצור... זו במה פרוצה לכל אדם. הסתבר לי למעשה שאני גר בחושה ווירטואלית...

תודה שנשארתם עד כאן ולסיפור:

יום שבת בערב (כן, עובדים אצלנו גם במוצאי שבת) - אני נכנס לחדר צוות שלנו, השעה חמש וחצי בערב. מולי יושבים שלושה אנשים מיואשים ועצבניים ובוהים בטלוויזיה. גם לנו כמו כל מקום עבודה שמכבד את עצמו יש בין היתר טלוויזיה עם כבלים דיגטליים... שיחה ערה מתפתחת בין הנוכחים - ראש צוות ב.: "אולי נתקשר ל- א." (א. הוא הבוס הגדול) "הוא בטוח יודע את הקוד" - ראש צוות ח. : "מה אתה משוגע להתקשר אליו ביום שבת בשביל זה..." - עכשיו זה מגיע לידי צעקות "זה מאוד חשוב! זה" צעק ראש צוות ג. "אני הולך הביתה אם אתם לא מסדרים את זה..." - התערבתי בשיחה - "מה הבעיה שלכם חבר'ה" - ענו לי שלושתם בחוסר סינכרוניזצייה: "הזמנו את המשחק בין X ל- Y(לא זוכר ל-לא זוכר) שילמנו את הכסף ועכשיו צריך להקליד קוד ואנחנו כבר שעה מנסים ולא יודעים..." - אה, זרחו עיני (ונפל האסימון והבנתי את המצוקה) - "מה הבעיה!" - "תנו את השלט רגע..." - מתקתק את הקוד (שאני הכנסתי לפני כחצי שנה...) מייד מתחלף המסך ורואים עשרים ושתים אנשים טפשים רצים על מגרש דשא אחרי כדור אחד - "וואההה!!!" - אנחת רווחה בחדר - "אתה גאון!", "האקר אמיתי" , "שיחקת אותה!" - וגם... "מאיפה אתה יודע?" - " לא ידעתי " - שיקרתי במזיד - "זה היה סתם ניחוש הגיוני" - כן, הגיוני בתחת שלי - יצאתי מהחדר - שלושה גברים נשארו שם מהופנטים למסך...

שליטה זה שם המשחק, אני שוקל לשנות שוב את הקוד....