שלום אדוני הוודסטוק....

שלום בני היקרים!

איפה היית ומה עשית?

היתי ב - [פנטומימה מרהיבה הכוללת גם תרגילי תעופה מהסרט מטריקס 3]  - ועשיתי - [עוד קצת התעופפות באוויר תוך כדי צעקות קרב אינדיאניות] -

מה? לא הבנתם??? אה, זה בלוג אתם לא רואים... חבל, דווקא התאמנתי הרבה על הצוקהרה הכפולה לאחור.

טוב... הנה הסבר קצר, לבת ולבן ולכל המתעניין.

אסוק מידעשוב

רק כתבתי פוסט על חופש, ומיד אח"כ נהייתי כל-כך עסוק עד ששכחתי בכלל מה-זה חופש. הסבר: לקחתי שבוע חופשה מהעבודה בשביל לעבוד במקום אחר כפרילנס, הרווחתי בשבוע אחד את מה שאני מרוויח בחודש שלם אבל קרעו לי שמה את המה-שמו...

הרגשתי שם קצת כמו במילואים... בסדיר, אתה  מתרגל מהר מאוד לחיים האלה של הצבא, אתה מסגל תכונות כמו למצוא את האוהל שלך בחושך מצריים בתוך מחנה של 80 אוהלים שנראים בדיוק אותו הדבר - אתה מִתרַגֵל לזה שצריך ללבוש כפכפים במקלחות כי אחרת יגדלו לך כאלה פטריות על הרגליים שאתה עלול למצוא שם את כל הכפר של הקטקטים. אתה מתרגל לרפד את השירותים בניר טואלט, לשתות קפה הנשיא מכוסות פלסטיק כחולות עם חורים של סיגריה בתוכם, אתה אפילו מתרגל לקור ולרוח וזה נראה לך הגיוני לחלוטין שעכשיו שתים בלילה אבל אתה ער עומד על גג של בנין עם 20 קילו על הגב ועוד איזה ברזל שתלוי לך על הצואר חשוף לחלוטין מחכה שהערבים יבואו.

ואז, פתאום, כרעם ביום בהיר באה לה האזרחות.  אתה מסתדר בחיים, לפתע, לא צריך לרפד יותר את השירותים בנייר ואין שום סיבה הגיונית לעלות לגג של הבית שלך באמצע הלילה. יש לך מיטה חמה, אוכל, תנאים סניטרים. בקיצור הסתדרת... עד שמגיע בדואר הצו הירוק במעטפה שמודיע לך שבעוד חודש יש לך תעסוקה מבצעית בעזה - וכל מה שהיה לך אז מזמן בסדיר, ה-כ-ל חוזר. שוב צריך לספור אוהלים בחושך, לא לשכוח להביא ניר טואלט מהבית וגם כפכפים ואטמי אוזניים, כל הבעיות הישנות שכבר חשבת שהן מאחוריך -  מסתבר שהן עדיין שם, הן לא הלכו לשום מקום... זה רק אתה שחשבת שהן נעלמו, זה אתה שהחלפת את התפאורה בחיים שלך - אבל בסצינה ההיא הישנה הכל עדין נמצא - רק מחכה לך שתשוב.

אז הנה אני שהתרגלתי לתנאים סופר מעולים בעבודה הקבועה שלי מוצא את עצמי בוהה במוניטור 15 אינץ (!!!) לא 17 ובטוח לא שטוח - מהבוקר עד הערב, עם הפסקות של חצי שעה (!!!) מצאת החמה ועד צאת הנשמה... פתאום אחרי שכבר התרגלתי לעבוד על מערכת אחרת מתוחכמת יותר, מהירה יותר פתאום מצאתי את עצמי מתמודד עם כל אותן הבעיות כבר שהיו לי פעם, אני מכיר אותן את כל הבעיות, את כל הבאגים את כל השטויות אכלתי מהן חרא בטונות אבל  חשבתי שזה עבר... שהשתדרגתי אבל הנה, בק טו דה פיוצ'ר 2 - איזה כיף! הפתעה! זה עדיין שם.  רוב הזמן חשבתי על הכסף (איכס גועל נפש חומרני שכמוני) וזה גרם לי לעבוד בפחות חוסר נעימות.

שוּעַל

וגם יש לי שפעת, חטפתי את זה (איך לא... תודה לך מרפי) בשבוע האחרון ככה שבאתי לשם חולה - מפגע תברואתי מהלך שמעיף נירות של טישו לכל עבר מלכלך את המסכים בנזלת ומשתעל ופולט ליחה כמו חולה שחפת כרונית. כל הזמן רק השתעלתי והתעטשתי... לא להאמין איזה כמות של נוזלים יודע להפריש גוף האדם...

איך שהרגשתי שזה בא מיד רצתי לסופר פארם וגיהצתי שם 150 שקל על ערימה של תרופות שהיו אמורות להציל אותי מהגורל הנורא.... מה לא היה שם - קניתי אקמול קולד ליום וללילה קניתי סטרפסילס בטעם דבש ולימון חמש חבילות של טישו (הכל נגמר) סמבוקול עם פרופליס וארכיניצאה (העתקתי מהאריזה אין לי מושג מה זה ארכיניצאה אבל אומרים לי שזה טוב) - אדקס פורטה,  אופטלגין נוזלי (שיהיה, תמיד טוב) יש עוד... באתי לעבודה עם תרמוס ובתוכו כמיטב המסורת הפולנית תה עם דבש ולימון.... שום דבר מזה לא הציל אותי... או-הו איך אני חטפתי אותה כהוגן - השתעלתי ונזלתי ושוב השתעלתי הייתי ממש שועל אמיתי.

עכשיו, שכל זה מאחורי אפשר לחזור למחשב עם האינטרנט המהיר, לכיסא העור האורטופדי (סתם... האמת יש לי חרא של כסא) - להפסקות הנורמליות לשעות היותר סבירות... עכשיו אני אוכל להיות יותר כאן בישראבלוג החיים זה כאן ולא בשום מקום אחר.