קיבלתי  לי סופשבוע ארוך מהעבודה . ממחר ועד יום ראשון בתשע בבוקר אני חופשי כציפור!

יו!! אפשר לעשות המון תוכניות. יש לי שלושה ימים ממחר. אני יכול למשל לטוס לחו"ל. אומרים שפראג נורא יפה בתקופה הזו של השנה, רק שאין לי כל כך עם מי וחוצמזה פתאום נזכרתי שעקב הזנחה פושעת אני צריך לעשות איזה שלוש מכונות כביסה אם אני לא רוצה להתחיל ללבוש את החולצות שלי מסוף הטירונות (אם לא אכל אותן העש).

 אבל אולי, אני אוכל לצאת לטיול אופנים! כן! אני אקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב ואצא לי לרכב על כבישי ישראל... אוי, נזכרתי פתאום שאמרו שמחר הולך לרדת המבול סרט ההמשך, טוב... כנראה  שגם זה התבטל. וחוצמזה גם יש לי כביסה...

אבל אולי אני אוכל לקחת ביום שישי רכבת ולבקר את דוד שלי בקיבוץ!  זה יכול להיות אחלה רעיון - מן סופשבוע ארוך כזה... שקט, שלווה, נשחק ביחד שח נראה טלוויזיה.  זה היה יכול היות נהדר אם אמא שלי לא היתה משאירה לי הודעה כזו בתא-קולי שאני פשוט חיב להגיע ביום שישי כי  כ-ו-ל-ם חוגגים לה ולאבי את יום הנישואים "ומאוד חבל אם לא תהיה... וכדאי שתבוא מוקדם בבוקר כי צריך לעזור עם האוכל... אתה יודע לחתוך כרוב?"

אז מה? כנראה שהעתיד הקרוב שלי יראה ככה: כביסה,כביסה,כביסה,ספונג'ה, כלים (יש ערימה מיום ראשון בכיור) , צריך לתלות את הבגדים אבל הרי הולך לרדת גשם... אז אצטרך להוציא את מתלה הכביסה מהבויידם (ורק אלוהים יודע איפה הוא קבור שם)...  אח"כ אלך לישון סחוט מעייפות ובבוקר שלמחרת אני אחתוך כרוב עד שידממו לי האצבעות... ואה...בערב ארוחה עם המשפחה המורחבת כולל דוד מוטי שאותו אני פשוט מתעב! פשוט נפלא...

עקב המצב, ופקיעתן של כל האופציות מה שבאמת בא לי זה ללכת לישון עכשיו ולקום ביום ראשון בבוקר. באמת שהיו לי אופציות נורא נחמדות רק שהחיים יכולים להיות לפעמים כל-כך מעייפים.