בזמן האחרון הסבל הפחד והמועקה נראה כשולטים במצעד הפזמונים של העולם, וישרא כמיקרו קוסמוס של המקרו הגדול מוכיח את זה ובגדול... כל מיני קיפודים מסתכסכים עם כל-מיני פנגווינים וכל מיני סוסים נתקעים להם בשירותים ונפגשים עם אנשים לא נחמדים, וודסטוקים מגלים לפתע פתאום אחרי שלושים ואחד שנה שהחיים הם מעייפים ובכלל בוקה ומבולקה שוררת בכל... אפילו דני רופ לא יודע מה לעשות.

קמתי בבוקר אחרי שחלמתי כל הלילה שמכבסים אותי במכונת כביסה ענקית ותולים אותי לייבוש בחוץ יחד עם תחתונים וגופיות. קמתי עם בחילה... זה לא נעים להסתחרר ככה כל הלילה. אמרתי לעצמי: קארמה מחורבנת - או מי שלא תהיי אני לא אתן לך לקלקל לי את היום. מה אכפת לי מה אני צריך לעשות, מ'כפת לי מה מצפים ממני לעשות, מה אכפת לי מה אני חושב שאני מצפה מעצמי לעשות. דוסנט מין א שיט! במיוחד אם אני לא נהנה מזה בכלל. 

תראו, החיים זה לא כיף גדול, צניחה חופשית מתוך המה-שמו של האמא שלנו לקבר ובלי מצנח - אז אם זה ככה והסוף הוא בלתי נמנע אז לפחות צריך להשתדל להנות בנפילה הזו, לעשות כמה תרגילי אקרובטיקה קצת סלטות הפוכות, ככה סתם בשביל הכיף לפני שיהיה מאוחר מידי.

התחלתי לחשוב... נו וודסטוק, מה יעשה לך טוב עכשיו - מה אתה יכול לעשות בגבולות האפשר שיגרום לך קצת לחייך היום ... שמתי את המעיל ויצאתי החוצה, הלכתי לרולדין ליד הבית שלי וקניתי לי חמש סופגניות מצופות בשוקולד וממולאות בריבת חלב.

בוגד! אמר לי המצפון נשבעת לעצמך שלא תגע ברעל הזה בחנוכה, סתום ת'גורה עניתי לו מיד - אני עושה  עכשיו את מה שעושה לי טוב ואני לא רוצה לשמוע אף מילה ממך עד סוף היום! אני חייב להגיד שהוא די השתתק. קניתי בדרך חזרה גם ליטר שוקו קרלו במכולת וחזרתי לי הביתה. עכשיו היתה לי מספיק אנרגיה לבצע את כל המטלות שפתאום נראו נורא קלות כמו לעשות כביסה או לשטוף את הבית, לתקן את המנורה ולבשל אוכל. בין לבין אכלתי לי עוד סופגניה ושתיתי שוקו...  (כן... יצא שהיום הייתי מכור כבד לסוכר, אבל בחיי שזה ממש שיפר לי את המצב רוח).

עוד מעט אני יוצא קצת לנקות את הראש בחוץ, נרשם נצחון זמני , היום הבאתי לקארמה בראש.

סתם התסובבתי לי ככה בשכונה והנה מצאתי לי במקרה (ואולי לא במקרה) עוד אחת שהחליטה לעשות היום כמוני (לפחות במחשבה). אהבתי.