בדרך כלל אני לא כותב כאן לא על חדשות ולא על פוליטיקה, ויש לי את הסיבות שלי - אבל אני פשוט לא יכול להתעלם מהמאורעות של הימים האחרונים. קודם ששת החיילים בעזה ותצוגת הזוועה של החמאס והיום שוב הם פגעו בעוד נגמש ברפיח ועוד חמישה חילים הלכו. וב-CNN כותבים על ה-"זעזוע בעולם" מהסרט של אל-קעידה בו הם עורפים לעיני המצלמה את ראשו של העיתונאי האמריקאי ניק ברג. ובל נשכח את תמונות התעללות באסירים העירקים בידי החיילים.... יותר מידי רוע מסתובב כאן, יותר מדי שנאה, יותר מדי משטמה, יותר מידי ציניות. אנחנו טובחים אחד את השני בברוטליות ואני פשוט לא מסוגל להבין את זה.... לא, אני לא תמים, גם לא נאיבי... זה לא נכתב מתוך זה. אני יודע שכך העולם נוהג כבר מאות אם לא אלפי בשנים, מלחמות תמיד היו וכנראה שלצערי גם עוד יהיו. אבל היום שקראתי בעיתון של הבוקר את כל התיאורים, כשהבטתי בתמונות של אלו שאינם עוד, כשראיתי מול עיני את הזוועה, שאלתי את עצמי האם זה באמת חייב להיות כך?

כבר כמה ימים שבראש שלי מהדהות המילים האלה של טריין מתוך הסרט הגאוני של טרנס מליק "הקו האדום הדק", מהדהדות הלוך ושוב ולא עוזבות...

"הרֶשַע הנורא הזה – מהיכן הוא הגיע? כיצד הוא חמק לו את תוך עולמנו? מאיזה זרע, מאיזה שורש הוא גדל? מי עושה את זה? מי הורג אותנו, שודד מאיתנו את האור ואת החיים, לועג לנו בחזיון של מה שיכלנו לדעת? האם כִליוֹנֵנו מועיל לאדמה, עוזר לעשב לצמוח ולשמש לזרוח? האם החושך הזה נמצא גם בך? האם פסעת גם אתה דרך אותו הלילה?"