| 5/2004
 קוגל ירושלמי
יום ראשון, שעת ערב, ישרא מת, הטלווויזיה סגורה כהרגלה בקודש, אני בבית משועמם עד מוות... מצבים כאלה הרי מזמינים אסונות...
בנוסף להיותי משועמם אני גם רעב... מכירים את זה שהמקרר שלכם מלא בכל טוב, מפוצץ בקניות מהסופר שעשיתם רק אתמול אבל אתם פשוט לא מוצאים בו שום דבר שנראה לכם ראוי לאכול? מה לא מכירים... זה רק אצלי ככה?! טוב לא משנה, נחזור לעיקר, השעמום, היאוש, האימה, כן....
אז מרוב שהייתי משועמם ורעב יצא שמצאתי את עצמי פותח וסוגר את המקרר בתדירות של כל שישים שניות בערך תוך כדי שאני מזגזג בין החדר שלי למטבח, ככה הלוך ושוב הלוך ושוב עד שחטפתי סחרחורת ובאמת נמאס לי. החלטתי לעשות מעשה: גיוונתי, פתחתי את הארון שליד התנור. הבטתי בתוכנו של הארון בעגמומיות – פסטה, שמן זית, חומץ, שקדי מרק, שמן חמניות, מלח... אה, מה זה? חבילה סגורה של אטריות ביצים! בכלל לא זכרתי שיש לי חבילה שלמה של כאלה... מעניין... הפכתי את האריזה ושם היה כתוב, מיד אחרי הוראות ההכנה באותיות כחול על גבי שקוף :"המלצת השף: קוגל ירושלמי" – וואללה! קוגל ירושלמי, זה נשמע לי גם טעים וגם מעניין... (קוגל? מה זה בכלל קוגל?)
ובכן -הפור נפל, הקבינט המדיני החליט על דרכי הפעולה להפגת השעמום: צה"ל (צבא ההכנה למטבח) יתקדם במורד ההוראות הכתובות ויכבוש את היעד. שם הקוד: "מבצע קוגל" יצא לדרך. מיד התחלתי לארגן את הכוחות זאת אומרת להכין את החומרים הדרושים. דבר ראשון, ליטר מים נמזגו לתור הסיר הראשון שמצאתי (ושלצערי הרב היה שייך לשותפה שלי לדירה). המשכתי וקראתי: "מבשלים את האטריות לפי הוראות מסננים ולא שוטפים" – זה קל... חיממתי את המים הוספתי מלח, המים רתחו האטריות נשפכו פנימה בששון ובשמחה. הכל הלך טוב ויפה, רק שאחרי שבע דקות בזמן שכבר היה צריך להוריד אותן מהאש נזכרתי בסעיף השני – "מסננים ולא שוטפים...." – אוי שיט! איפה שמתי את המסננת של הפסטה... מחפש בארון של הסירים – אין, בארון השני – לא נמצא, מעל הכיור – גם לא, במתקן הייבוש – גם אין (בנתיים האטריות מצידן בצעו גלישה מדהימה ואלגנטית עם הרבה מאוד קצף מבעבע מתוך הסיר היישר אל הכיריים ומשם בכינון ישיר לעבר הרצפה) – אה... נזכרתי, זה בתור התא השני של התנור! שיט, איזה בלאגן נהיה פה.... שפכתי את מה שנשאר מהאטריות בסיר למסננת והלכתי להביא מגב ויאה.
קודקוד כאן גפרור קבל קרתה תקלה מבצעית. חצי מהכמות האטריות מפוזרת בצורה שווה על הכיריים ועל הרצפה. גפרור כאן קודקוד... רות עבור קודקוד. כאן קודקוד – המשך לפי ההוראות רק תעשה חצי כמות. ...טוף, כשאין ברירה אז מאלתרים!
שלב ב' נכנס לפעולה והמבצע ממשיך, כוחותינו נלחמים באומץ ובגבורה. אני קורא מהכתוב – "במחבת נפרדת מחממים חצי כוס שמן וכוס סוכר. מערבבים עד שהסוכר נמס ומתקבל קרמל" - נשמע פשוט לאללה. רק חבל על המחבת. במקום זה, אני אשתמש בסיר של האטריות חשבתי לעצמי. הופ-הופ טרללה מנקים את הסיר מחזירים אותו לאש נותנים למים להתאדות ושופכים פנימה את חצי כוס השמן 'שהֵכִינוֹתִי מראש' (תמיד רציתי להגיד את זה...) ועכשיו כשהשמן חם צריך להוסיף את הסוכר... שפכתי את הסוכר מהכלי לתוך הכוס, רק מה – בגאוניותי מעל הסיר... פלופ! מה זה הגוש סוכר הענק הזה שנשפך לי פתאום פנימה... פאק, זה קצת הרבה יותר מכוס אחת.. טוב, לא נורא נוסיף לזה עוד שמן... ועכשיו לערבב.
לא היה כתוב על האריזה כמה זמן צריך לחכות עד שהסוכר נמס אבל ראיתי שזה לוקח די הרבה זמן אז אחרי חמש דקות של ערבוב ללא תוצאות עזבתי את הסיר והלכתי להרגע בשירותים. כשחזרתי הכף שערבבתי איתה את הסוכר נדבקה לסיר. למעשה הכל נדבק לסיר כולל הסיר לעצמו (היי - זה טפלון זה לא אמור להדבק... יא רמאים!). בכוח אדירים שלף המלך ארתור את החרב מתוך האבן (וזרק אותה לפח...). טוב, חשבתי לעצמי נראה לי שיש לי קרמל או משהו דומה לזה רק עם ריח קצת שרוף... נמשיך הלאה – "שופכים את הקרמל על האטריות ומערבבים היטב". שפכתי את העיסה לתוך האטריות ששמתי בתוך הקערה וערבבתי... ערבבתי עלק, זה נדבק החרא הזה שזה לא יאומן... למה, למה לא בנו את אולמי וורסאי מקרמל? נשבע לכם, מנסיון אישי, שום דבר לא היה נופל שם...הכל היה דבוק להם שמה יופי-טופי. "...מוסיפים את הביצים" – אה? עכשיו אתם אומרים לי?! טוב, שלפתי במהירות שלוש ביצים מהמקרר ושברתי אותן לתוך העסק הזה (כרגיל, הוצאתי את שברי הקליפות בנוהל הידוע, עם האצבע) וערבבתי שוב... הבלילה קיבלה מקרם חייזרי משהו בצבע חום כהה ועם ריח של ביצה מטוגנת - "מוספים כפית פלפל שחור ומערבבים" – הוספתי וערבבתי שוב. ואז, שפכתי את הכל לתבנית הפיירקס שהשאלתי פעם מזמן מאמא שלי והבטחתי להחזיר (טו לייט אמא, תגיד לתבנית יפה שלום) ורק אז קראתי... "משמנים תבנית פיירקס ואופים ב- 180 מעלות למשך 45 דקות" – יופי, ממש נהדר... עכשיו אתם אומרים לי שצריך לשמן את התבנית? אחרי שכבר שפכתי את ה-כ-ל פנימה?! שילכו לעזאזל האוסם האלה, דברים כאלה אומרים מראש. לא-משנה, מאוחר מידי לזה, דחפתי את התבנית לתוך התנור ואחלתי לקוגל בהצלחה בהמשך דרכו. עכשיו, אחרי שהכל נגמר לקחתי נשימה עמוקה והבטתי מסביב במה שנשאר מהמטבח... בסדום ועמורה כבר היה יותר מסודר.
לא! אל-יאוש חברים, בל ימלא ליבכם עצב, לא ניתן ללכלוך לנצח! כי בזמן שהקוגל המופלא שלי נאפה לו בתנור אני התחלתי לנקות את הכלים. דבר ראשון ניגשתי לסיר של השותפה, לא כדאי להסתבך איתה.... אוי הסיר,היה זה מחזה אימה. עם הסקוטש הרגיל הקרמל לא ירד, הוא נשאר איתן ויציב דבוק לתחתית של הסיר מחייך אליי חיוך זדוני ושחור– שפכתי פנימה כזאת כמות של נוזל כלים "פלמוליב" שלפחות לפי הפרסומת שלהם היה אמור להוריד את הלכלוך מסיר פסטה בקוטר של הירח, שפשתי עם ברזלית כמו משוגע - נאדה. הקרמל המשיך בשלו וגילה עמידות מפחידה ממש (איך הם לא חשבו לצפות את הקולומביה בקרמל?). החלטתי ללא הרבה ברירות להשתמש בארטילרייה כבדה; הלכתי לחדר להביא מארגז כלי העבודה שלי מברג גדול עם ראש שטוח ופטיש כבד.
כוחותינו מפגיזים את היעד באש ארטילרית עזה... האויב סופג אבדות כבדות. בסוף זה אכן עבד, אחרי רבע שעה של עבודת פרך התנתק הקרמל המזויין מהסיר והותיר אותי באפיסת כוחות יושב על רצפת המטבח מזיע ונוטף כמו פועל שחור שסחב בזה הרגע במכה אחת חמישים שקי מלט עד הקומה האחרונה של עזריאלי בלי מעלית. לסיר שלום, מצד שני את המזלג שאיתו ערבבתי את הקרמל זרקתי לפח... באמת שיש גבול להתעללות.
אחרי אלמנט הסיר הכל נהיה קל, שטפתי את שאר הכלים בחדווה (לא יאומן, לפתע שטיפה של כלים, פעולה ששנואה עלי נהפכה לכיף של ממש, כן... תנו לי עוד צלחת!) סיימתי את הכלים, נגבתי את הרצפה של המטבח ומיד אחר-כך הלכתי להחליף בגדים ולנוח. הייתי עייף ומותש, אף אחד לא אמר לי שלעשות קוגל צורך כל-כך הרבה אנרגייה, לו ידעתי הייתי מוותר על אימון האופניים של היום.
אבל מה זה משנה, הקוגל בתנור! נשכבתי על המיטה עוצם עיניים, מחייך בסיפוק... הצלחה, כוחותינו כיתרו את היעד ו...השמידו אותו... כך עם חיוך על שפתי נרדמתי. התעוררתי כנראה אחרי שעה... ריח לא נעים עלה מהמטבח, שיט! פאק!!! הקוגל עוד בתנור!!!!!! רצתי למטבח יחף מצליח תוך כדי לדפוק את הבוהן הימנית שלי במשקוף של הדלת – אווץ! דידתי על ארבע את המשך הדרך לעבר התנור ופתחתי את הדלת באימה, התבנית היתה שחורה כולה והעלתה עשן סמיך בצבע חום. תפסתי מגבת מטבח והוצאתי אותה במהירות, המטרה אכן הושמדה, ללא ספק. הבטתי בו - בקוגל שלי, מחמדי, אוצרי, מעשה ידי להתפאר שנראה עכשיו בצבע ובמרקם המדויק של כביש שש. טוב, לא הכל אבוד... זה אמנם לא ראוי למאכל אבל אולי אפשר להשתמש בו בתור קרש לחיתוך ירקות או משהו כזה, אולי נעשה מהקוגל מדף לספרים... אולי מחפשים בצבא פלטות מיגון חדשות לטנקים... או אולי נזרוק אותו יחד עם התבנית פיירקס ככה קומפלט לתוך הפח... כן, זה נראה לי הכי הגיוני לעשות.
קודקוד כאן גפרור קבל המשימה נכשלה... אני חוזר: המשימה נכשלה. מצב הכוחות: כף מזלג ותבנית פיירקס חללים, גפרור אחד פצוע עם בוהן עקומה וכואבת ומשטח אחד של אספלט שמתחזה לקוגל ירושלמי... החשוד הועבר לחקירה ליידי השפ"ח. קודקוד כאן גפרור, מבקש אישור לקיפול סופי ודרסטי עבור... קודקוד כאן גפרור – קבל כוחותינו מבצעים כעת נסיגה לאחור מהמטבח ומאוד מאוד מצטערים על כל מה שקרה כאן היום.
[ואמא, אני מבקש סליחה, אני מבטיח לקנות לך תבנית חדשה.... באמת שלא נראה לי שאפשר לנקות בחומרים שיש כיום בידי המדע את המֵס הזה שהצלחתי לארגן פה.]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
