לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

La Vita e Bella



Avatarכינוי: 

בת: 42

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2010

יש זמן לחשוב


ואז פתאום צפים ועולים זכרונות.

ואיתם באים השוואות. לו רק יכולת ההשוואה הייתה יכולה להיות כפתור שאפשר לכבות.

אי אפשר אחרת להסביר מדוע כל כך קשה לי להבין כיצד זה ייתכן שכילדה בת 5, שמחה אמיתית לחלוטין ברמה של שמחה עד לשמים שאין לתארה הייתה פשוט - ללכת ללונה פארק.
יש לי זכרון כל כך חי ורוטט שבו אני זוכרת את עצמי בשער הכניסה האחורי ללונה פארק מנסה לעשות גלגלון כי פשוט חשבתי שזאת הדרך הכי כנה לילדה בת חמש להפגין שמחה אמיתית, אז אפילו שלא ידעתי לעשות גלגלון ולו לרגע... היה בניסיון המשעשע הזה משהו כל כך שמח וילדותי שאין שני לו בחיי כאדם בוגר.
ואילו עכשיו בשביל שארגיש שמחה כזו אני צריכה חוויות כל כך מורכבות ועם רבדים כל כך מדוייקים ובשילוב האנשים הנכונים, וצירופי מקרי האפיזודות הכי מיטביים שיש, המילים הכי חיוביות, המקוריות הכי חדשנית, החיוכים הכי רחבים, התהפכויות הבטן הכי נעימות.
כל כך קשה לגרום לי להרגיש מאושרת ממש, מאושרת אמיתית, כפי שהרגשתי ברגע קטן וקצר שבו ניסיתי לעשות גלגלון כושל אחרי שערי הכניסה האחוריים ללונה פארק כמו בגיל חמש שחלף ועבר מזמן.
איך זה יתכן שאני אותה אני?

אני מקשיבה לג'נסיס מוקדם, זה מזכיר לי תקופה שבה הייתי בטוחה שאני מאושרת, רק הרבה יותר מאוחר בחיי, דווקא כשהכל היה אפילו יותר מסובך משעכשיו.
ולמרות שעברו מאז... 8 או 9 שנים... משהו במוסיקה הזו פשוט מרגיש כמו האושר בפני עצמו. רק חסר לי החבר שלי. פעם חשבתי שהמוסיקה יכולה ליצור את התחושה הזו רק עם האקס שלי.
אבל בעצם, זה לא הוא, זה המוסיקה.
זה מזכיר לי שכמה ימים לפני הרסיטל שמענו ג'נסיס יחד בחצי חצי, כל אחד עם אוזניה אחת מהאייפוד שלו, ושרתי את כל המילים ושרתי כמו חולת נפש, צורחת הכל, וכל כך נהניתי עד שחשבתי שאפשר להשתגע רק מזה.
הרציונל הקר שלי השתלט אחרי כמה שירים, הייתי חולה אז עם אנגינה (כן כן זה מן מזל כזה לפני המופע הכי חשוב בחיי לחלות דווקא במחלה שמשפיעה על הקול בגרון) ואמרתי לו שבבקשה יפסיק להשמיע לי ג'נסיס, כי זה מעל ליכולתי לסתום את הפה ולא לשיר איתם ואני צריכה לשמור על הקול שלי לחזרות שעוד נותרו לי ועל אחת כמה וכמה למופע עצמו.
אני לא ממש יכולה לדמיין משהו יותר מבאס מזה עבור אותו רגע. זה היה הדבר הנכון לעשות, אבל לא הדבר הכיפי לעשות.

ובכל זאת אני לא רוצה לחוות כיף כמו ילדה בת 5. הרבה יותר כיף לי להיות כמעט בת 28.

אוהבת
דורין

נכתב על ידי , 13/8/2010 00:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דלק פנימי


הבנתי משהו, כל הדברים הנחמדים האלה שצצים מולינו בחיים ואנחנו חושבים כמה נחמד ללכת לראות, לשמוע, לקנות.
כל זה לא משנה כלום אם אין דלק פנימי.

יש אנשים שפשוט לא מבינים איך יש אנשים שבעולם כל כך עשיר בגירויים יכול להיות למישהו עצוב או משעמם.

זה לא גילוי חדש במיוחד, אבל אני שמה לב שאני שמחה רוב הזמן כי יש לי דלק, יש לי משהו חשוב יותר מכל ארוע נוצץ ככל שיהיה.
יש לי בשביל מה לחיות. ובגלל זה יש לי בשביל מה ליצור.

 

קלישאתי להחריד, אבל זה בגלל האהבה.

 

אז תחשבו לעצמכם כמה ברי מזל אתם שיש לכם מישהו קרוב, שאפשר לגעת בו, אולי אפילו כל יום.
ותהיו שמחים על זה.

 

יום הולדת שמח לברווז שלי, שחזר אתמול לאמסטרדם

 

אוהבת

דורין

נכתב על ידי , 4/8/2010 12:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





12,670
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , האופטימיים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMagentic Queen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Magentic Queen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)