די!
אין לי כוח יותר!! XD
בחודש האחרון חזרתי בשעות לא קונבנציונאליות בעליל (בין 8 וחצי ל-9 בערב), ולאף אחד לא אכפת שאני ביפו ומשרתת ליד ערבים חיים, נושמים ומעוררי ייראה, או שבני סלע מסתובב חופשי >> (מאז בני סלע, הגז המדמיע שלי הולך איתי לכל מקום, אפילו לשירותים)
לימור (המפקדת מרכז גיוס שלי) ילדה סוף סוף, בשעה טובה. אתמול היה לנו יום כיף בבאולינג (שזה אגב היום היחיד מאז החודש האחרון שבו אשכרה יצאתי מוקדם ולא טחנתי עבודה בבסיס) והיא הביאה איתה את הרך הנולד. הוא מזכיר לי מאוד את הבנות-בנות דודות שלי שנולדו לבן דוד שלי לפני חודש וחצי D:
אהם, בכלאופן, זה עדיין לא אומר שאני סולחת לה על זה שהיא לא הזמינה אותנו לברית שלו >_>" אני אמנם לא הייתי באה, רוב הסיכויים, אבל אני חושבת שזה ממש מגעיל ולא יפה לא להזמין אותנו - המרכז גיוס, שאנחנו החיילים האישיים שלה, אנשים שהיא איתם כל יום. היא אפילו הזמינה את הפקידה של ג'וליה הקש"לית ולא את הפקידה שלה - שעוד באה לבקר אותה בבי"ח! >_<"
טוב, זה לא כאילו שבאמת הייתי באה.. כמו בחתונה שהיתה לליאת חייט - השלישה הראשונה והמקסימה שהיתה לי בקרייה לפני שנה, שלא הגעתי אליה, אבל לפחות היא הזמינה אותי למרות שהיא הכירה אותי בקושי חודש. ואני עם לימור כבר חצי שנה, גוד דאממיט!@!#$%
אולי בעצם כן הייתי באה אם לימור היתה מזמינה אותי, אבל היא לא הזמינה!
אני, בדיוק כמו ההורים שלי, חושבת שהנימוס מחייב להזמין, אפילו אם אתה לא ממש רוצה (ואני יודעת שלימור לא ממש היתה רוצה בנוכחותו של אחד הקולגות שלי) וזה ממש מגעיל אותי שהיא הזמינה את כל הקצינים בשלישות ואפילו לא חייל אחד (אולי חוץ מבחור אחד וותיק מהחדר מחשב שלנו והפקידה של השלישה), וגם את שירן - המחליפה שממלאת את מקומה.
ואפרופו המחליפה של לימור - וול, זו הסיבה העיקרית שבגללה אני די טוחנת עכשיו. הבחורה הזו פשוט וורקוהוליק מטורפת! והיא מחפשת לנו עבודה בנרות! דייייייייי אני לא יכולה יותר איתה!!!!!1 >____________<
אני אמנם החלטתי שמעתה והלאה אני הולכת להיות אדישה לכל דבר שקורה סביבי בבסיס המוזנח והמעפן הזה. וזה אומר: מסדרי נקיון שלא עוברים אף פעם ומשאירים אותנו עד מאוחר למסדר חוזר; ביקורת אכ"א שלא ממש קשורה אלינו ושאנחנו צריכים לעזור לכל אלה שנבדקים בביקורת גם אם אנחנו לא קשורים לזה; עבודה נוספת שלא ממש קשורה ועוד עבודה שמתווספת פתאום.
אבל בחיים, בחיים שלי לא חשבתי שאני אשכרה אשאר בבסיס כדי לעבוד עד שעות מאוחרות כאלה!!
אני יודעת שזה השלב שבו אני אמורה לצעוק בקולי קולות שאני שונאת את הבסיס הזה ומקללת את היום שבו הגעתי אליו ושאני מתחרטת על כל רגע שלא נשארתי בבקו"ם - אבל זה לא יקרה!!!!1
ואתם יודעים למה??? כי אני אוהבת את האנשים שאיתי! ויחסית לבקו"ם ולעובדה שהבסיס אמנם קצת מוזנח - יש לי אחלה של תנאים, הן מבחינת יחסי אנוש, הן מבחינת העבודה והתפקיד שלי והן מבחינת המרחק הפיזי של הבסיס מהבית שלי! (ועוד כמה פלוסים הם העובדה שאני יכולה לפעמים לקמבן חופשים ושאני מרוויחה יותר כסף כי אני בפיקוד העורף ^^ ).
ואתם יודעים מה עוד?? אני החלטתי ש...כן כן - אני רוצה קבע!!!! D:
לא, לא בגלל שפתאום התאהבתי קשות בצבא ולא בגלל שאני רוצה פתאום קריירה צבאית או משהו. אני חושבת שזה יכול להיות משתלם יותר בשבילי מאשר לקרוע את התחת באזרחות כדי לגרד את ה-3000 שקל בחודש, כשפה אני יכולה לעשות הרבה יותר וגם מפרישים לי כספים לביטוח חיים וקרן פנסייה (אני יודעת שזה לא אומר להרבה מכם הרבה, ותאמינו לי שגם לי לא ממש, אבל אני יודעת שאלו דברים בסיסיים שצריכים להתקיים כשאתה עובד).
וגם אם אני אעשה קבע זה לא יהיה להרבה זמן, אולי לשנה מקסימום, וגם אז זה כדי ללמוד בין לבין וכדי לחסוך ללימודים.
יש לי הרבה תוכניות בקשר לזה, ואני לא רוצה אמנם לפתח יותר מדי צפיות, אבל אני יודעת שזה רק יכול לעשות לי טוב.
אני לא אוהבת את הצבא, אני מתעבת אותו, ואני רק סופרת את החודשים והימים שנשארו לי עד השחרור (בקרוב 9), ואני יודעת שזה סותר לגמרי את העובדה שאני מתחרפנת מכמות העבודה שנופלת עליי פתאום. אבל בכל זאת, אני מעדיפה לא להתמרמר מזה ולהביט הלאה - אל מה שמחכה אחרי ה-9 חודש האלה.
נמנמ..בכל מקרה, נפסיק עם האופטימיות הדביקה והקיצ'ית הזאת >>
שירן המחליפה של הממ"גית היא טיפוס דו פרצופי, ואני חושבת שאיכשהו למדתי להסתדר איתה. נדמה לי שאני הבנאדם היחיד שעוד איכשהו שומר על רוגע ושלוות נפש במצב העגום שנקלענו אליו.
יש לי ביקורת ביום ראשון על תפקוד בגיוס חירום וכאלה, ג'וליה (השלישה) החליטה שהיא עושה לנו יום חירום מיוחד בשביל זה כדי לבדוק אם אנחנו באמת יודעים לתפקד טוב בגיוס חירום, ואם לא - סביר להניח שנישפט על התרשלות במילוי תפקיד.
במקרה שלי, זה לא הכי מזיז לי כי גם אם אני מקבלת ריתוק, זה להישאר עד 8 בערב וזה לא כאילו שלא עשיתי את זה כבר בשבועות האחרונים -__-
יש לשירן הזו תכונה מעוותת כזו שאומרת שאם אנחנו טוחנים כל היום עבודה, בלי הפסקה עד 5 וחצי ככה (שמבחינת חוקי מטכ"ל אנחנו אמורים כבר לצאת הביתה בשעה כזו), הכל טוב ויפה אבל תמיד יש עוד עבודה שלדבריה - חשובה מאוד ובלעדיה המרכז גיוס נמצא במצב מסוכן של אי-דיגום חמור וחוסר יכולת לעמוד בגיוס חירום. משמע - פורצת מלחמה פתאום והמרכז גיוס שלנו מתמוטט כי שום דבר לא תקין ואי אפשר לגייס חיילים....פפפט..יא רייט, ומעניין מעוד שעד לפני שהיא הגיעה לפה ועוד בתקופה של המלחמה בצפון המרכז גיוס עמד טוב מאוד במצב הזה >>
קיצקיץ...זה מרגיז כי היא לא מעריכה ממש את המאמצים שלנו ובשעות של אחרי 5 וחצי אנחנו כבר מתחילים להיות עייפים לגמרי ואין כבר כוח לעבוד. אני אישית כבר מתחילה לזרוק זין מכמות העבודה שהיא מנחיתה עלינו, ולא מדובר חלילה במשימות קטנות. ביום רביעי לדוגמא, היא נזכרה פתאום שצריך להדפיס קרוב ל-700 מכתבים עם פקודות קבע לפעילי גיוס שלנו, ומפליא אותי שזה כל כך דחוף ושהפק"ל הזה היה במחשב שלה כל הזמן ועד עכשיו היא לא עשתה עם זה שום דבר >_<"
יש כ"כ הרבה דברים שיכלו לייעל את העבודה שלנו אבל כל החוסר ארגון המשווע הזה שמאפיין כ"כ את הצבא שלנו פשוט הורס הכל.
*אנחה*
בנימה אופטימית זו, אני אפסיק את פריקת העול שלי. אני חושבת שהוצאתי את זה החוצה די טוב ואין לי כוח לטחון מים יותר ממה שטחנתי השבוע. אני מקווה מאוד שבתקופה שאחרי הביקורת היא תעזוב אותנו ותניח לנו לנפשנו עד שלימור תחזור מהחופשת לידה.
אבל אם אני אראה שהמצב לא משתנה ושאני ממשיכה לטחון עד שעות מטורפות כאלה - אני אבקר אצל הקבנוס החביב ולא ארד ממנו עד שאני אקבל פטור לשעות עבודה מקוצרות.
סיונארה~
מאתי
נ.ב: תראו Death Note!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mati-chan