וול, לא בדיוק. בדיעבד אני לא חושבת שהנס הזה ממש גרם לי לסיפוק כלשהו ^^;
אבל היה נחמד להיות בחופש ולא בצבא כשיש אנימה-הוליקון =]
חלק ראשון:
כולם הוציאו גימלים השבוע וידעתי שאני לא יכולה לקחת את החופש שכ"כ רציתי אם המרכז גיוס יהיה ריק, בלי אף אחד שיתפוס כוננות ויעשה את הדוחות והכל.
הייתי מבואסת טילים.
בכיתי כמו ילדה קטנה. ממש בכיתי, לפחות כמה שעות טובות.
זה מעצבן...זה מרגיז. לא בגלל שזה הוליקון (למרות שכנסי אנימה הם תמיד חגיגה בשבילי..אבל שוב, בדיעבד הכנס אולי לא ממש היה שווה את זה), אלא בגלל שאני לא יכולה לקחת יום חופש מזדיין אחד בלי שיפתחו עליי עיניים או שמישהו ידפוק אותי עם גימלים, או שיקרה משהו או פעילות חשובה מאוד מאוד מאוד של פיקוד העורף והשלישות.
damn
אני שונאת להיות בפקע"ר
*עושה עיגולים ברצפה עם האצבע מתוך ייאוש וממשיכה להגיד לעצמה שבבקו"ם היה יותר גרוע*
חשבתי להוציא גימלים וגם לדפוק את כולם. כששאלתי את יאנה (הקצינה האישית שלי) מה היה קורה אם גם אני הייתי בגימלים היא אמרה לי בתמימות וכנות שהיא באמת לא יודעת מה היו עושים (אני בטוחה שהיו מהעלים כמה תורני פקיד 2 שהם אלו שנשארים בלילות לתפוס כוננות, כדי שיתפסו כוננות גם במהלך היום).
התחלתי לברר על כל מיני שיטות להעלאת חום וקבלת גימלים. רצו לי סרטים של הקאות מדומות,לעיסת מסטיק מתחת לשן ולשים על זה את המדחום כדי לזייף חום, שתיית אפר סיגריות עם קולה כדי להעלות חום ואפילו נטילת חומר משלשל. דאמיט, הייתי כ"כ נואשת לגימלים שזה מטריף אותי. בחיים שלי לא הייתי כ"כ נואשת ><
בסביבות הצהריים, שירן מזמנת אותי למשרדה:
"זה ממש בזיון מה שהולך פה. כל מרכז גיוס בגימלים!" היא פתחה בזעם, כאילו מפנה את כל תסכולה כלפיי. למרות שידעתי שזה לא ככה. כן, תמיד היה יוצא ככה שאני הייתי הצדיקה היחידה בסדום שלא הוציאה גימלים מבין כולם, כי תאכלס לא הייתי במצבים שאני צריכה או יכולה לקבל גימלים כי מבחינתי - כל עוד אין לי חום אני לא יכולה לקבל גימלים, לפחות לא בקצין העיר (אלא אם שברתי משהו\התנפחה לי הרגל מעקיצה של יתוש רנדומלית). ושם לא מקבלים גימלים בלי חום (אני לא אכנס לעניין רופאת היחידה שלנו כי אצלה בכלל אי אפשר להשיג תורים וזה נורא).
שירן מיהרה לסלק את הספקות שלי בעניין הוצאת הזעם שלה, ואמרה שהיא לגמרי מבינה אותי ואת האכזבה שלי. יש לה קטע כזה להתנהג בחמימות פתאום כלפי מישהו במצוקה נפשית ורגשית כמו שלי לפעמים. אני לא ממש אוהבת את זה האמת. כאילו..מצד אחד זה סבבה שהיא מבינה אותי ונחמדה אליי. אבל אני יודעת שאל רוב האנשים פה היא מגעילה. אין לי בעיה לטחון קצת בידיעה שבסוף יש אור בקצה המנהרה ואז אני אפסיק לטחון עבודה ואצא בשעות סבירות. אבל ההתנהגות שלה בזמן האחרון היא יותר מדי דו-פרצופית =S
בכל מקרה, היא אמרה שזה לא משנה אם יש לי "ארוע" (לכו תסבירו לאנשים את החשיבות של כנס-אנימציה-יפנית-ומוזרויות-למיניהם בעיניך, לא שהם יבינו ממש למה אתה מתעניין בדברים כאלה). היא יודעת שהיום חופש הזה היה חשוב לי והיא רואה בעין מאוד לא יפה את האופן שבו "דפקו" אותי. היא הבטיחה שתפצה אותי והצהירה שהחל מיום ראשון, היא מתחילה בנוהל של "בסיס סגור" (אני לא יודעת עד כמה היא רצינית בעניין הזה כי אני לא מאמינה שכולם יסגרו, אחרת יהיה עליה לינץ') אבל חוץ ממני, כי לדעתה מגיע לי יותר. אמרתי לה שלדעתי זה לא צריך להיות ככה כי אף אחד לא אשם שהוא בגימלים, כי סה"כ הם חולים וזו לא אשמתם (והם באמת חולים במקרה הזה, אני לא מזלזלת בבריאות חלילה. אבל אני יודעת שיש כמה מקרים של אנשים שדי שמחו לקבל את הגימלים כדי להיות בבית ולא בגלל שהם ממש ממש חולים עם חום, ובצורה כזו שהם לא מסוגלים לעמוד על הרגליים).
אבל הקטע שהכי הצליח לעצבן אותי היה הדרישה הפתאומית שהיא באה איתה אליי: היא אמרה לי שלדעתה אני יכולה ואף צריכה לדרוש מה"חברים שלי" שיבואו בגימלים שלהם כדי לתפוס כוננות במקומי, רק כדי שאני אוכל לקחת את החופש הזה.
הייתי פשוט מזועזעת מעצם הבקשה שלה.
ש*אני* אבקש מהם לבוא בזמן שהם חולים??? לכבוד מה?! O_ם
אמרתי לה שלדעתי זו בקשה ממש לא ריאלית כי הם אנשים חולים ואסור לדרוש מהם בזמן מחלה לבוא לעבוד, גם אם הם מרגישים טיפה טוב. מנגד, היא עצמה אמרה בגאווה שקיבלה 4 גימלים במיון ומתוכם היתה רק באחד בבית ובשאר בבסיס. ניסיתי להסביר לה שאצלה זה אחרת, זה מתוך בחירה אישית ומתוקף סמכותה כקצינה ומאחריותה לתפקיד, והיא שללה אותי בטענה שזה לא נכון ולכל אחד יש את הסמכות הזו. אני לא מאמינה לה בשיט, ולא רק שאני לא מאמינה, אני חושבת שזה בכלל חוצפה וחוסר אחריות לדרוש מבנאדם לבוא בזמן שהוא חולה לבסיס ולעבוד. לאף אחד אסור לערער על גימלים. זה כאילו היא ניסתה להסיר מעצמה את האחריות על הבריאות של האנשים האלה ולהטיל אותה עליי, חיילת זוטרה מן השורה שרק נמצאת שם כדי לעשות את העבודה שלה.
damn...אני פשוט טובה מדי שזה מחליא אותי >>"
בסוף החלטתי שזה לא משנה לי. השלמתי עם זה שלא יהיה לי את היום חופש חופש שכ"כ רציתי וחיכיתי לו. פשוט ידעתי, היתה לי הרגשה שאני לא הולכת לקבל אותו, וההרגשה הזו היתה כ"כ חזקה עד שפחדתי לפתוח פה לשטן ולצהול במחולות ש"ביום רביעי, 20 לדצמבר יש כנס אנימה עם מלא דברים יפים ואנשים סופר מגניבים שלא ראיתי מליון שנה DDD: "
הקון לא עד כדי כך חשוב, על הדוג'ינשי שביקשתי מסם לקנות לי אני אוכל לשלם דרך אחותי שתהיה שם, וכנראה שאני אבלה עוד יום טחינה, חסר תכלית, משעמם עד כדי שיוף ציפרניים בקירות, ואעשה את העבודה של כולם כמו תאילנדית.
אמרתי לה שאני מעדיפה לוותר על החופש הזה כי כמו שאני לא ציפיתי שאנשים יתקשרו אליי - ויגידו לי לבוא באמצע הגימלים שהיו לי לפני שבוע, ביום של הביקורת,כשהייתי חולה מתה עם 40 חום בגלל דלקת בגרון, מרותקת למיטה -אני בחיים לא אדרוש מאף אחד לבוא בזמן שהוא חולה, לא אקח סיכונים או אחריות על הביראות של אף אחד, גם אם אני ממש ממש רוצה חופש.
"הלוואי וכולם היו כמוך" היא נאנחה בסוג של אדישות, אולי אפילו שמץ של התנשאות.
DAMN IT...אני ממש שונאת לעשות את מעשי האבירות האלה ולהישמע כמו קדושה מעונה. אני לא כזו. אני לא צדיקה ואני לא טלית שכולה תכלת. אני פשוט חיילת מסכנה שקורעת את התחת שלה כדי שהביקורת תצליח ושיעזבו אותה לנפשה ומשתוקקת לקצת חופש.
אפילו בשעות נורמליות לא מוציאים אותי למרות ההקלות ת"ש שלי -____-
.
.
.
.
.
לקראת סוף היום, אחרי שכבר השלמתי לגמרי עם זה שמחר אני לא בחופש שחיכיתי לו כ"כ, באה יאנה בפנים זורחות משהו
"יש לך חופש מחר" היא חייכה. חמודה. אני פשוט חולה על הבחורה הזו. מקודם היא טרחה גם להביא לי סופגנייה עוד אחרי שעברה עינויים בבדיקות דם XD
"מה ז"א?" אני שואלת בתמיהה, מרימה גבה בחשדנות. היא הסבירה שאלונה ואפרת, שתי בנות שעובדות איתי, הסכימו כל אחת לבוא לחצי יום כדי לתפוס כוננות. אחרי שדיברתי עם אלונה היא אמרה שהיא ואפרת חשבו על זה כבר מהבוקר כי הן לא ציפו לקבל גימלים באותו היום. הן ידעו טוב מאוד כמה החופש הזה חשוב לי והסיבה שהתוכנית שלהן התעכבה עד עכשיו היתה תוצר לוואי של נתק טלפוני בין שתיהן.
הודתי להן מכל הלב. באמת שזה עשה לי את היום.
זה אשכרה היה נס חנוכה בשבילי =]
אבל כמו שאני מכירה את עצמי, חזרתי מייד להבעתי החצילית והמשכתי לסיים את העבודה שנותרה לאותו היום. אני עדיין חושבת שזה לא ממש משנה אם הייתי מוותרת, כי כמו שכבר הזכרתי: בדיעבד זה אולי לא היה שווה את זה...
חלק שני:
יום רביעי בבוקר. אני ומעיין נוסעות באוטובוס לעזריאלי כדי להגיע לקון. הייתי מלאת צפייה והתרגשות שנצרתי בתוכי כמעט באופן מושלם (לעומת מעיין שכבר באה מחופשת מראש וגררה הרבה מבטים תמהוניים לעברה. אני ניסיתי להעמיד פנים שאני לא מכירה אותה כי זה היה מביך מדי ==;).
דרור כבר חיכה לי על הגשר לקרייה וקירה-צ'ו (קרן) כבר הודיעה שהיא שם.
כשהגענו חשכו עיניי מרוב הבלאגן והזוועות שהלכו שם מרוב התור הכ"כ לא מסודר למכירת כרטיסים <_>
אני לא זוכרת שהיה כזה בלאגן בקון שהיה בקיץ, ונשים בצד את העובדה שלא באו הרבה בגלל המלחמה. אבל למקם דוכני מכירת כרטיסים על הגג בלי עמודים מיוחדים לתורים ( ya know, מהסוגים האלה שיש בבנקים ובדואר) היה אחד המעשים היותר מטופשים (ועוד לא התחלתי עם התאור של מה שהלך *בפנים* ).
בעוד שדרור סיים תוך 5 דקות עם הכרטיס הלא-מוזמן-מראש שלו, אני התייבשתי\נדחפתי\נדרסתי\נאנסתי בתור הנוראי במשך חצי שעה >_<"
יכולתי פשוט לקנות כרטיס במקום מאשר לחכות שם, אבל ידעתי שזו תהיה התמאנייקיות מצידי כי חבל לי על כאלה שבאמת צריכים את הכרטיס ורוצים להיכנס.
וסמצ'ה המסכנה יחד עם אנה, היו צריכות לעמוד על השוחלנות ולהדוף את כולם אחורנית כדי שיהיה סדר...איזו מכה >_<
בכלאופן, בסוף היה לי כרטיס, והלכתי עם דרור וקירה לקנות משהו שכבר מתחילת החג פנטזתי עליו בחלומות הכי רטובים שלי - סופגניות שחיתות ברולדין! *___*
היה ממש טעים ^w^
לקחתי אחת עם ציפוי קרם שוקולד לבן עם פצפוצי פקאן וקרם וניל..ממממ יאמיייייי 3333>
אח"כ עלינו כבר בחזרה למעלה, נפגשנו עם עוד אנשים מהקהילה והיה סבבה....עד שנכנסנו פנימה O:
מה אני אגיד לכם...באותה המידה שזה היה רעיון גאוני כשלעצמו לארגן כנס במקום כ"כ מרכזי ונוח כמו עזריאלי [שהוא גם תחנת רכבת בפני עצמה וגם מזנון אוכל מהיר זול וטעים פי מליון מאשר האוכל המכובס והמגובשש והסופר-יקר שמכרו בגני התערוכה (אני עוד קיבלתי הנחה בגלל שהייתי על מדים ^^ )].....
אפשר להגיד אחרת לגמרי על המיקום הזוועתי של הכנס עצמו:
בחיים שלי לא ראיתי כ"כ הרבה אנשים מצתופפים ודחוסים במרווח אחד (ואני עוד חשבתי שהתור היה אימתני @_@; ). מה שהלך שם מבחינת המקום היה שואה גרעינית! >:O
האזור של הדוכנים היה עמוס ומחניק. או כמו שאני נוהגת לומר: אי אפשר לשים סיכה ואם מישהו מפליץ - כולם מתים ^_^
לא הצלחתי למצוא שם אף אחד ושום דבר שרציתי. ומעבר לזה>>>> הווליום השלישי של Zettai Kareshi (AKA - Absolute Boyfriend) נגמר!!! >:O
עינב המסכנה, כפערות עליה, קרעה את התחת שלה שם בדוכנים. אבל היה לה קוספליי מדהים כמו תמיד ^0^
ולחבר שלה, אבי, היתה את אחת החולצות היותר מגניבות שראיתי D=
LOL
לפחות השתדלתי ליהנות עם השאר. התנחמתי בדוג'ינשי של FFX2 (טידוס\שוין *__* *מתפאנגירלת* XDD חח סתם, ש*אני* אקנה יאוי?! *מבט תמים*) שקניתי מסמצ'ה שהזמינה לי, באדיבותה הרבה ^^ (לאב יו סם! ^0^) וארטבוק מדהים של Angel Sanctuary.
נפגשתי עם מלא אנשים מאגניבים (חוץ ממך, אלון >> ואתה עוד תשלם על ההברזה הזו) ורוב הזמן הסתובבתי עם סמצ'ה ויולי, שהיתה המנהלת של פורום אחד ישן נושן שאני ורוב חברי אנימה קאסל היינו בו בראשית דרכנו, הלא הוא "קאיבס דאנג'ן" הידוע לשמצה O:
ולמרות שלרובנו יש זכרונות די לא נעימים משם, אני תמיד משתדלת לזכור את הדברים הטובים בלבד =)
העלנו חוויות משעשעות מהתקופה ההיא ודי צחקנו בהתבדחות על הטאקל הענק שהיה שם ואיך כולם לקחו את זה ברצינות, למרות שאני מבינה מאוד את הכעס של האנשים שם ואני גם הייתי קצת מבואסת באותה התקופה. אבל אני מעדיפה שלא להיזכר בזה כי אני לא אדם ששומר טינה לאף אחד (אלא אם זה מישהו שאני ממש שונאת וזה כבר סיפור אחר...).
הוו~ וגם פגשתי את יוסקה-קון! DD: אני והוא העברנו חצי שעה בהתמרמרות על כמה אנחנו שונאים את הצבא וכמה אנחנו מייחלים למפקדים שלנו מוות מהיר בעריסה XD
היה ממש סבבה עם האנשים ^_^
היו גם כמה קוספליים ממש יפים וכמו תמיד, מתתי מקנאה מעצם העובדה שלאנשים אחרים יש פול זמן בידיים להכין קוספליי וליהנות מהחיים, בזמן שאני עדיין דורכת במקום וכבולה למסגרת הנוראית הזו ולמדים המסריחים שלי ><"
היה שלב ממש לא נחמד שבו רצו לסגור את הכנס בגלל שהיה קצת לכלוך ונצנצים על הרצפה. איזה בזיון, איזה השפלה ><
הבנתי שלהוליק היתה בעיה חמורה של חוסר תיאום ושיתוף פעולה עם הנהלת עזריאלי המרושעת, ושהרשעות הזו נבעה בעיקר ממפגשי ישראבלוג למיניהם (אני מרגישה די רע עכשיו כשאמרתי את זה כי אני כרגע כותבת בבלוג של ישרא XD; ).
היה גם שלב שבו סגרו אותנו כמו חיות בכלוב ולא נתנו לצאת החוצה או להיכנס, למרות ששילמנו על כרטיסים <_>
בעעע..קיצר, אני לא אכנס לכמה דברים רעים היו שם, שלא לדבר על ההרצאות והתוכניה שהיו מבולגנות לחלוטין. לפי מה שהבנתי, הקנדו התבטל לגמרי והמסיבת ג'יירוק היתה מעפנה ונגמרה ב-8 =/
וממש ממש ממש חבל לי על כל האנשים האלה שבאו מרחוק ולא הספיקו לקנות כרטיס ולא נכנסו בסוף לכנס >_<" זה ממש היה מבאס. אבל בגדול, הם לא הפסידו הרבה...
בסוף היינו צריכות ללכת ב-5 וחצי ככה. פפט...דרור בכלל הלך באחת. אני לא מאשימה אותו האמת. אני חושבת שחוסר ארגון משווע זו הגדרה שיכולה להתאים הכי הרבה לתאור הקון הזה. מכל הכנסים שהייתי בהם עד עכשיו, בחיים שלי לא השתעממתי יותר מאשר בזה. דרור ואני שוקלים עכשיו להחרים את הכנסים שלהם, אבל לדעתי זה בכלל לא יפה וזו לא אשמתם. בכל כנס יש את הפאקים שלו וככה זה בחיים, צריך ללמוד מטעויות.
בסופו של דבר, יצאתי ברכוש גדול ועם חוויות ^^ נקרע לי הארנק =__= לאו דווקא מהכסף, הוא פשוט 'התפז"ם' כבר יותד מדי עד שהריצ'רץ' של הכסף הקטן נקרע לגמרי וכמעט כל הכסף התפזר לי ><
וקיבלתי ציור מושי-מושלם מסמצ'ה!!! ^__^
אני אעלה תמונות בקרוב~
(כבר הספקתי לראות כמה תמונות שלי במקרה איפשהו @_@; אוי, הזוועה XDD)
זהו~ תם לו עוד פוסטחפירות לא צפוי ^^ (עקב זה שאין לי כוח לראות אנימה\לצייר\לכתוב\לשחק\לעשות דברים רנדומליים כאלו ואחרים)
ג'ה~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mati-chan