לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Saccharine


למקרה שנקלעתם לכאן: הגעתם לבלוג של סתם אוטאקו-גיימרית לא-כל-כך-מן השורה...need I say more?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2011    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פוסט סליחות ועוד כמה שמונצים...


קודם כל, אני אפתח בסליחות.

 

לקראת יום הכיפורים, גם אני צמה כבכל שנה. אני חושבת שאני אולי האדם היחיד שיותר מפריע לו בצום הרעב ולא הצמא =S

ווטאבר..אני עדיין חוכחת בדעתי אם כדאי לעשות עכשיו קנייה של הארי פוטר השביעי כדי שיהיה לי חומר קריאה טוב, אבל אני קצת קצרה במזומנים ^^;

 

בכל מקרה, לסליחות:

קוראים יקרים ואדיבים שלי או כל מי שביקר פה אי פעם, חברים ומכרים ואפילו בני משפחה-

 

רציתי לבקש מכולכם סליחה

סליחה אם אי פעם פגעתי או העלבתי אותכם

סליחה אם אי פעם אמרתי משהו שלא היה לרוחכם

סליחה אם אי פעם תקפתי או גידפתי

סליחה אם אולי הייתי מגעילה או רעה

סליחה אם התנהגתי בצורה מביישת ומשמיצה

סליחה שהייתי רעה אם אי פעם זה קרה סליחה שעשיתי דברים לא בסדר 

סליחה על כל דבר שאי פעם עשיתי וגרם לכם לחוש אי נעימות 

 

בקיצור - סליחה על הכל!

 

אני מקווה שהשנה הזו תהיה טובה לכולנו, שתישא עימה רק בשורות טובות ושלעולם לא נתעצב או נצטער. 

 

חברים, שתהיה לנו שנה טובה, צום קל וגמר חתימה טובה!!!

 


 

אז היום אני רשמית, שבוע וארבעה ימים מחוץ לצה"ל...וואו... Oם

בינתיים זה עדיין מרגיש כמו רגילה אחת גדולה שלא נגמרת. אני איפשהו פוחדת שהחודש-בטטה הזה יעלה לי למוח יותר מדי. כי מצד אחד אני ממש חייבת מסגרת כלשהי והכנסה קבועה, אני לא אוהבת לקבל יותר מדי כסף מאבא שלי ולהיות תלויה בו. מצד שני, כשאני עומדת להיכנס לפסיכומטרי (=שואה גרעינית) בעוד חודש וחצי זה אולי לא שווה ממש. גם אפילו להיכנס לחצי משרה יהיה בעייתי לדעתי, כי אם אני יוצאת מנק' הנחה שללמוד לפסיכומטרי יהיה כמו חודשיים וחצי~שלושה חודשים של חרישה לבגרות, כנראה שלא תהיה לי ברירה להעביר את החודש וקצת האלה בישיבה על העכוז ובלעשות את כל הדברים שאני אוהבת לעשות, ולהשלים את הפערים שהפסדתי בשנתיים האלה. כמו גיימינג, אנימה, מנגה, פורומים, כתיבה (בדגש על הפאנפיק פיינל פנטזי שאני כותבת כבר שלוש שנים =_=) וציור (בדגש כמובן על הכנת תיק עבודות) ואיך לא - בילוי עם חברים וחיזוק הקשרים.

אולי אפילו גם קצת קוספליי בהתחשב בכך שאם אני מסיימת את הפסיכומטרי בסוף פברואר אני אצטרך שיהיה לי כבר משהו ביד כדי להספיק להכין משהו לאנימה-קון 2008 שבפורים (זה נראה לי כ"כ רחוק אבל זה ממש מלחיץ עדיין! XDD)

 טוב, ועכשיו להמשך סדר היום~


תוספתנים לוהטים!!!! (לא ברצינות XD;)

 

אני שוב חולה =____=  רק שהפעם זה הרגיש כל כך טוב לחזור לקבל טיפול מסור מרופא במרפאה אזרחית(!) w00t!~~

D:

חח סתם ^^;

האמת היא שלא ממש קיבלתי טיפול, פשוט התקררתי בגלל החילופי עונות המעצבנות האלה ועכשיו אני סתם יושבת מקוררת ו"בצוננת". היה לי אפילו קצת חום וכאבי גרון, אבל זה ממילא לא משנה מה היא היתה נותנת לי כי עכשיו גימלים לא עוזרים לי XD

חחח לול

 

נאמ, אבל עכשיו היא תהיה הרופאת משפחה שלי. יש לי לפחות 5-6 הפניות ובדיקות לעשות. הזנחתי את הבריאות שלי יותר מדי בשנתיים האלה (וזו לא היתה אשמתי בכלל, כי כשאתה צריך לחכות לתור אצל רופא עור בחר"פ משהו כמו חודשיים וחצי כבר עדיף להתפגר בבסיס וזהו >.> ).

 

אז אם אני לא חולה בדיוק אני דוגלת באותה השיטה שדגלתי בה לפני הצבא (חוץ ממקרה אחד ויחיד לפני חודשיים, כשלא רציתי להוציא גימלים על מטבח שכנראה היו מכריחים אותי להחזיר בתאריך שלא נוח לי), כשלא רציתי להפסיד לימודים וכד': בטלה גמורה+אקמול+שינה+הרבה הרבה שתיה ומנוחה+עוד שניה = החלמה מהירה ובטוחה ^__^


 

עכשיו כשיש לי קצת יותר זמן פנוי בידיים כאמור, החלטתי שאני אנצל את זה כדי להכין תיק עבודות ועוד ציורים. זה אומר שאני אצטרך לחרוש היטב, לא תהיה לי ברירה אם אני רוצה להצליח להתקבל למוסד אקדמאי כזה או אחר. אבל אני ממש מקווה שיהיה משהו שידחף וידרבן אותי כי כמו שאני מכירה את עצמי - אני מתעייפת מאוד מהר מעבודה במחשב. אבל אני חייבת להתרגל לטאבלט המפלצתי שקניתי לפני שנה וקצת. בינתיים אחותי היא היחידה שמנצלת את שירותיו בצורה מקסימלית. ודוגרי, לא מישכנתי כלייה כדי שהטאבלט הזה ישכב פה ויעלה אבק (למרות שהוא מכוסה תמידית בציפית שהנחתי עליו...שלא יתקרר X3; ).

 

ובאותה נשימה אני אנצל את זה כדי להעלות כמה תמונות ולהתלהב, כי לא עשיתי את זה לפני שנה ושלושה חודשים! D:<

טאביייייי

 

וזה עוד היה עם המסך והמקלדת הישנים שלי... וכן - אלו שלישיית השיבוטים מאדוונט צ'ילדרן ברקע 3:<

קוראים לו טֶסי והוא הוואקום אינטוס שלי ^_^

תגידו יפה שלוווווום D=

*כולם מוציאים בקושי "שלום" מאולץ כזה*

 

כמובן שעכשיו הוא נמצא במצב קצת פחות טוב. הכיסוי שעליו אני כותבת מלא בחריטות ולכלוכים מעצבנים כאלה. זה בעיקר בגלל שאני צריכה להחליף לו את החוד. אבל גאדדדד למה כל פיפס קטן של וואקום חייב לעלות כאילו הוא מצופה זהב? ;___;

 

טוף, עזבו את הטאבלט המחורבן. האמת היא שהוא שירת אותי נפלא השבוע כשהכנתי ברכות לחברים שלי וזה מוביל אותי לחלק הבא:


 

ביום שלישי נסעתי שוב לבסיס אבל הפעם בשביל הפריסה שלי. ובשביל כל אלו שלא ממש מכירים או מבינים מונחים צבאיים - פריסה בעיקרון זה מונח שמשתמשים בו בטירונות והוא מה שמקביל להפסקת אוכל או מנוחה כזו של כמה דקות. אבל אצל ג'ובניקים הוא מקבל משמעות אחרת במובן של חגיגה, בעיקר לכבוד משתחררים או כאלו שעוזבים את הבסיס למקום אחר. בבקו"ם ובקרייה היינו קוראים לזה "שתייה", אבל פריסה נשמע לי פשוט יותר קליט ^^

 

נמ..בהתחלה חשבתי לעשות פריסה עוד בשבוע של החפש"ש, אבל בגלל שהיו כל כך הרבה בעיות ובגלל שזה לא הסתדר לי כ"כ החלטתי לדחות את זה לאחרי ראש השנה. ואז גם דחיתי את זה בעוד יום כדי שזה יהיה מתואם עם המפקדת שלי, שגם היא עשתה פריסה כי היא עזבה את הבסיס שלנו.

 

בכל מקרה!

 

החלטתי שאני לוקחת על עצמי פרוייקט: לצייר את כל החברים שלי בתור צ'יבי חיילים כמו שעשיתי לחברות קודמות (דוגמאות כאן , כאן ו-כאן). וכן, למרות שהיו שם כמה אנשים שבכלל לא היה מגיע להם ציור ואפילו לא ברכה, החלטתי לעשות לכולם כי אם אני כבר מכינה לכמה אז אני אכין גם להם. השתדלתי אמנם ששלהם ייראה פחות יפה ונוצץ מהיתר. בכל זאת, מי הם שאני אצייר להם ואכתוב להם ברכה Oם ומדובר פה על אנשים שתמיד דפקו אותי בגימלים והפילו עליי דברים כמו סבב דואר או עוד עבודה וגם תורנויות. בעכס. ווטאבר, זה עבר.

 

בקיצור...בגלל שהבנתי שזה לוקח יותר מדי זמן להכין הכל במחשב, החלטתי לדבוק בשיטה הרגילה של ציור במדיה מסורתית = עפרונות צבעוניים ועטים. yaysh! ^__^

 

אבל אל תחשבו שזה לקח לי מעט זמן. הו לא ולא!

אם הידיים שלי לא התפוררו בתהליך כמו העפרונות שכמעט התאדו לי בידיים מרוב החידודים והשימוש (העיפרון בצבע ירוק זית כמעט ונעלם כמו נר), אל תקראו לי זרובבלה! O:<

 

והנה התוצאה~ (אומ"ג אני די גאה בעצמי שהצלחתי לצייר לכ"כ הרבה אנשים בזמן כ"כ קצר XDD;; יוש~ )

 

 

נסעתי במיוחד לאיזה בית דפוס נידח בת"א כדי להדפיס הכל. הייתי כל כך מרוצה מהאיכות של זה (בהתחשב בעובדה שאלו היו עדיין הדפסות די פשוטות על גודל A4) וזה עלה לי ממש בזול! O_O אפילו עשיתי לימינציה לציור של בחור אחד די פאבורייט שלי~ 3> (ובמובן אפלטוני לחלוטין, אם אי פעם תהיתם >.> )

 

אהם..אז כן ^^;

למרות הכל סיימתי בדרך טובה.

הפריסה היתה די מרגשת, במיוחד של לימור (המפקדת שלי, והיא זו שנמצאת במרכז התמונה עם המדים הבהירים). הייתי חייבת להגיד עליה כמה מלים אבל כמובן שלא ממש מצאתי אותן אז גמגמתי קצת. אבל אח"כ היא אמרה עליי כמה מלים טובות וחשובות מאוד:

 

היא אמרה שאנחנו ממש כמו עוף החול. שבכל פעם שהוא נפגע ואולי גם מת, הוא יוצר את עצמו מחדש מן החורבן והכאב שלו. הוא מתחשל ונהייה חזק יותר. אני חושבת שאני יותר מאאמץ את המונח הזה לחיקי, בנוסף לכל מה שהיא לימדה אותי. היא באמת היתה אבן דרך מאוד חשובה, הן בשירות שלי והן בחיי בזמן האחרון.

 

בכלל, אני חושבת שלא הייתי צריכה פריסה פלצנית ושכל אחד יגיד עליי משהו. גם ככה לא ממש הייתי פעילה חברתית בבסיס וגם לא אכפת לי. היו לי את החברים שלי וזה מה שחשוב. למרות כל הגימלים, הטאקלים והחוויות הלא כ"כ נעימות שהיו לי שם, אני ממש שמחה שסיימתי את זה בטוב. אפילו בכיתי קצת, כמו שאני מכירה את עצמי. כן..איך אפשר שלא לבכות קצת, אה? O:<

 

נוי (הצ'יבית בשורה התחתונה ליד הבחור עם הגלשן) היא קצינה שבעצם היתה פעם חברה טובה שלי. ואני מתכוונת - ממש טובה. היינו חברות מפאקינג כיתה א'! XDD;

ומכל הבסיסים בארץ דווקא במחוז דן נפלנו שתינו, ובתפקידים הזויים לגמרי. היא קצינה, אני חיילת. ובכל זאת היה לנו ממש כיף. מצאתי אצלה שוב פינה חמה שאפשר לשפוך בה את הלב ולדבר. זה אמנם לא כמו בימים עברו, אבל בכל זאת לא כל יום אתה נתקל בבן אדם מהעבר ועוד שעובד איתך באותו אגף @_@;

XD

 

היא ממש מתוקה, היא הכינה לי כרית עם הדפס של תמונות של שתינו - אחת עכשווית שצילמתי די עכשיו, השניה מהילדות שהבאתי לה. ועכשיו אני רק מבינה למה היא הטרידה אותי כל כך עם התמונות ^^

מצחיק.

 

קיבלתי גם חבילת שי מכל מרכז הגיוס של קרמים וסבונים ובושם של לוליטה למפיקה בעיצוב מדהים 3>

מאלונה (הצ'יבית העליונה הכי ימנית בתמונה עם כל הג'אגלינג) קיבלתי פסלון של מלאכית שאפשר לתלות על הקיר. היא צבעה אותו בעצמה והכינה גם עוד ברכה כתובה על משטח עץ כזה, גם שאפשר לתלות.

ואם נוסיף גם את כל שאר הדברים שאספתי מהמשרד שלי (כולל סמל של מרצדס שמצאתי במקרה בתוך קלמר טושים) באמת יצאתי ברכוש גדול ^__^

 

ואיך אפשר בלי לצבוע את שני לוחות הפז"מ שלי? DDD:

 

 

וכל הלוח בגודל מלא (ולא, לא כל התגים האלה שייכים ליחידות שהייתי בהן, חוץ מאיזה שלוש ככה)

 

יש ^___^

זה כמה טוב שזה נגמר! ^0^


עכשיו אני שוב חוזרת לתקופה טובה של פיינל פנטזי ^w^

בינתיים אני חורשת על FF8 והגעתי לקטע די הזוי O_ס (נועה, נדמה לי שלזה התכוונת כשאמרת "הווידוי" XD ).

 

עכשיו מה שחסר לי זה FFX2 שרציתי לחרוש עליו כבר מזמן וגם Skies of Arcadia שקיבלתי לגיוס אבל הקיוב שלי מת! T^T

(ואחרי הרמיזה העבה הזו, שני האנשים שיכולים לספק לי קונסולות לחרישה עד הפסיכומטרי מוזמנים להגיב, וסולייה - אתה יותר על הכוונת D:< תהיה מועיל ותשאיל לי קיובבבב!!!1 )

 

חעחע, אני שונאת להיות קפיטליסטית נצלנית, אבל הזמן כאילו בורח לי בין האצבעות...בוחע ~__~

 

לסיום אענג אותכם בוידאו של אחת היצירות המוסיקליות היפות ביותר והאהובות עליי בסדרה, בביצוע מושלם של האורקסטרה מ Tour de Japon DVD (לא יודעת, סתם הבאתי את זה מיוטיוב XD )

 

(שימו לב לקרשנדו המהמם)

(יש לי הרגשה שזה לא עובד כמו שצריך אז צירפתי קישור ליתר ביטחון)

http://www.youtube.com/watch?v=rLnZ5jcsRpc

צום קל וגמר חתימה טובה! =]

נכתב על ידי mati-chan , 20/9/2007 13:04   בקטגוריות אופטימי, אינטרנט, צבא  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי:  mati-chan

בת: 37

MSN: 

תמונה




18,529
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , צבא , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmati-chan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mati-chan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)