Saccharine

You've got a smile that it seems to me
Reminds me of childhood memories
Where everything
Was as fresh as the bright blue sky
Now and then when I see your face 
You take me away to that special place
And if I'd stare too long
I'd probably break down and cry


Sweet child o' mine
Sweet love of mine 


You've got eyes of the bluest skies
As if they thought of rain
I hate to look into those eyes
And see an ounce of pain 
Your hair reminds me of a warm safe place
Where as a child I'd hide
And pray for the thunder
And the rain
To quietly pass me by


Sweet child o' mine
Sweet love of mine


Where do we go
Where do we go now
Where do we go
Sweet child o' mine

 

השיר הזה של "רובים ושושנים", מזכיר לי אותך.

אני חושבת שאתה הדבר הכי טוב שקרה לי בעבודה ואני כל כך שמחה שפגשתי אותך.

אני מאמינה שהפגישה ביננו לא היתה סתם מקרית. זו היתה תערובת של תעוזה, רצון הדדי ולא מעט מזל.

 

ילד יפה, רק אל תפסיק לחייך, ושידייך ימשיכו לפרוט על מיתרי הנפש והגיטרה לעד.

 

הלוואי ונמשיך בדרך הזו, כי אני לא מוכנה להפסיד כל רגע בלעדיך או להפסיק את ההנאה הצרופה הזו איתך.

 

הלוואי ואוכל לאהוב אותך.

הלוואי ותהיה שלי.

הלוואי שזה יצליח.

 

 

 

מאתי, שרוצה להתאהב באמת

והפעם בתפריט: פוסט שמח D:

או לפחות, אני מקווה שהוא יישאר אופטימי ושמח כי אני באמת במצברוח די טוב.

ליתר דיוק, המצברוח הזה הוא שילוב של לחץ אטומי אינסופי וציפייה מכרסמת ציפרניים לפורים.

וכמו שרוב רובכם האוטקואי יודע (וגם מי שלא) - פורים, הלא הוא חג התחפושות והשמחה, בשביל האוטאקו בין היתר הוא גם חג הקוספליי ^^

אני חושבת שזה יהיה קצת מיותר לחזור שוב על הדמות שאליה אני מתחפשת. הרמז היחיד שאני אציין למי ששכח או תהה כבר מה היתה הבחירה שלי הוא - סתכלו על החתימה בראש הבלוג או על ה20,000 כפתורים שיש לי ותהיה לכם רמיזה מאווווווד עבה.

בכל מקרה

הארוקון~

אני אמנם יצאתי בריש גלי בהצהרה שאני לא מתכוונת להגיע יותר לכנסים בארץ בגלל שהם מידרדרים מרגע לדודלי. זה אמנם נכון אבל לפורים יש את הייחוד שלו ועצם העניין של הקוספליי כבר משנה את התמונה.

הפעם המארגנים הם אמא"י עם אנימה-קון, לי זה לא משנה יותר מדי למרות ששמעתי ביקורות לא מעטות על האגודה, אבל ביקורות זה משהו שמגיע משני הצדדים ואני יודעת שגם אנימה-קון לא תלית שכולה תכלת.

מבחינתי, זה לא משנה מי מנהל את הכנס, העיקר שיהיה לו מה להציע ולחדש אפילו טיפה והעיקר שכל הפעילויות יתקיימו בלי יותר מדי פאשלות.

יצא לי לסייר קצת במקום לא מזמן - אולם סמולארש באונ' ת"א. זה לדעתי ה-מקום לקיים בו כנס כי התשתית שלו פשוט מותאמת אישית כבר לארועים בסדר גודל כזה. גני התערוכה, בלי כל המחיצות וה"תפאורה" ושאר התשתיות שמקימים שם בתערוכות למיניהן, נותרים כהאנגרים ענקיים ועירומים שהשטח העצום שלהם מתבזבז על מאות ילדים צווחניים מעצבנים -_-

טוב, ילדים מעצבנים יהיו תמיד, אבל אם היו יודעים לנצל את המקום יותר טוב, סביר להניח שהייתי נהנת יותר.

ובכן, מה שאני מנסה להגיד זה שלדעתי הכנס הנ"ל הולך להציע הרבה יותר מאשר הכנסים הקודמים, בתקווה ובאמת יקיימו את מה שהבטיחו לנו. ממקורות שיש לי אני יודעת שהצוות של אמא"י קורע את התחת ועושה שמיניות באוויר כדי שהכנס יהיה על רמה ולפעמים יש הרבה דברים שנופלים בין הכסאות.

אני מאוד מקווה שהם יצליחו להתעשת ולהשתלט על כל הבלאגנים במהרה, כי נותרו עוד עשרה ימים והתוכניה עוד לא עלתה + עוד הרבה דברים שעתידם עדיין לוט בערפל.

אם כך, אם וכאשר יתקיימו הפעילויות, אני הכי מצפה למחזמר שלנו (אנימה קאסל), שאני מבטיחה לכם שהושקעו בו רמות מטורפות של זמן, כישרון, כסף ושיא המוטיבציה להצליח ולהביא לעולם משהו חדש שעוד לא נראה עד עתה בכנסים ובקהילת האנימה הישראלית בכלל. יש לי הרבה אמון במחזמר הזה כי אני ראיתי אותו נולד ומתפתח לאט לאט. אפילו לקחתי חלק באודישנים בתור שופטת ואני יכולה להבטיח לכם שהשחקנים שלנו הם סופר מוכשרים ומצויינים ^^

מי שלא יגיע בגלל הפרנציפ שזה "מחזמר ישראלי בעברית על סדרת אנימה שאני ממש אוהב" ו"איכסה פיכסה הם הרסו את זה!!" לדעתי פשוט יפסיד, וחבל.

כשקראתי כמה תגובות מגעילות ורדודות בפורמים שונים לא האמנתי לאיזה רמה אנשים יכולים לרדת. כאילו..אני מבינה סקפטיות כן? אבל להתחיל להגיד שאנחנו כישלון עוד לפני שראיתם משהו? -__-

טוב, נעזוב את זה~

הפעם יש לי בשורה די משמחת, בשבילי לפחות, והיא קיום ה artist's alley = פינת האומנים בתרגום חופשי. מה זה אומר? פשוט מתחם שלם של דוכנים ששייכים לאומני מנגה צעירים. אני לא ממש בטוחה עדיין בציורים שלי, אבל רואה בזה הזדמנות פז לקבל קצת חשיפה ואולי למכור קצת עבודות לכל המעוניין.

אני עוד לא סגורה לגמרי על מחירים אבל הם לא יהיו גרנדיוזיים בכלל. אני גם לא חושבת שהעבודות שלי שוות משהו האמת XD;

אבל אני מוכנה לנסות~

וול..אין לי יותר מדי מה לומר בפוסט הזה, אני בטוחה שאני אחפור הרבה יותר אחרי הכנס עצמו (ותהיו בטוחים שכן)

יש לי יומולדת 21 ביום שישי הבא וזה נופל בדיוק על פורים >>"

לא יהיה לי זמן לשבת עם חברות, אני אהיה כל הזמן עם הקוספליי המזורגג הזה >< 

מה גם שאני לא אוהבת ימי הולדת, וגם עוד לא עברה שנה מאז שאמא נפטרה אז אני לא יכולה לחגוג =/

אניוויי...כמה דברים לפני שאני מסיימת את הפוסט וחוזרת למלאכת התפירה הסיזיפית~

1) קצת WIP של הקוספליי O:

מגן...(לא יצא אחד-לאחד אבל ניחא)

סג, נעל XD (בעצם יש כבר נעליים אבל הן צריכות שיפוץ, וזו תמונה של הנעל הלא ממש גמורה)

מכנסיים כמעט גמורים (שיט, נגמרו לי הניטים >< )

2) פוסטר של פיינל פנטזי

יש גם קישור בDeviantART:

http://tily.deviantart.com/art/Final-Fantasy-Dissidia-poster-79479935

ובתהליכי צביעה. אני אמכור אותו גם בגרסה הלא צבועה שיש כאן

והציור שהכנתי ל....פינת ציור? כע XD

של הכנס~

3) וכמובן - הפרומו למחזמר!! DDD:

ואחרון חביב - הציון שקיבלתי בפסיכומטרי...

.

.

.

.

.

.

.....NOT

XDD

(הציון המקורי שמור במערכת)

עד העדכון הבא~

מאתי

קודם כל, אני אפתח בסליחות.

לקראת יום הכיפורים, גם אני צמה כבכל שנה. אני חושבת שאני אולי האדם היחיד שיותר מפריע לו בצום הרעב ולא הצמא =S

ווטאבר..אני עדיין חוכחת בדעתי אם כדאי לעשות עכשיו קנייה של הארי פוטר השביעי כדי שיהיה לי חומר קריאה טוב, אבל אני קצת קצרה במזומנים ^^;

בכל מקרה, לסליחות:

קוראים יקרים ואדיבים שלי או כל מי שביקר פה אי פעם, חברים ומכרים ואפילו בני משפחה-

רציתי לבקש מכולכם סליחה

סליחה אם אי פעם פגעתי או העלבתי אותכם

סליחה אם אי פעם אמרתי משהו שלא היה לרוחכם

סליחה אם אי פעם תקפתי או גידפתי

סליחה אם אולי הייתי מגעילה או רעה

סליחה אם התנהגתי בצורה מביישת ומשמיצה

סליחה שהייתי רעה אם אי פעם זה קרה סליחה שעשיתי דברים לא בסדר 

סליחה על כל דבר שאי פעם עשיתי וגרם לכם לחוש אי נעימות 

בקיצור - סליחה על הכל!

אני מקווה שהשנה הזו תהיה טובה לכולנו, שתישא עימה רק בשורות טובות ושלעולם לא נתעצב או נצטער. 

חברים, שתהיה לנו שנה טובה, צום קל וגמר חתימה טובה!!!

אז היום אני רשמית, שבוע וארבעה ימים מחוץ לצה"ל...וואו... Oם

בינתיים זה עדיין מרגיש כמו רגילה אחת גדולה שלא נגמרת. אני איפשהו פוחדת שהחודש-בטטה הזה יעלה לי למוח יותר מדי. כי מצד אחד אני ממש חייבת מסגרת כלשהי והכנסה קבועה, אני לא אוהבת לקבל יותר מדי כסף מאבא שלי ולהיות תלויה בו. מצד שני, כשאני עומדת להיכנס לפסיכומטרי (=שואה גרעינית) בעוד חודש וחצי זה אולי לא שווה ממש. גם אפילו להיכנס לחצי משרה יהיה בעייתי לדעתי, כי אם אני יוצאת מנק' הנחה שללמוד לפסיכומטרי יהיה כמו חודשיים וחצי~שלושה חודשים של חרישה לבגרות, כנראה שלא תהיה לי ברירה להעביר את החודש וקצת האלה בישיבה על העכוז ובלעשות את כל הדברים שאני אוהבת לעשות, ולהשלים את הפערים שהפסדתי בשנתיים האלה. כמו גיימינג, אנימה, מנגה, פורומים, כתיבה (בדגש על הפאנפיק פיינל פנטזי שאני כותבת כבר שלוש שנים =_=) וציור (בדגש כמובן על הכנת תיק עבודות) ואיך לא - בילוי עם חברים וחיזוק הקשרים.

אולי אפילו גם קצת קוספליי בהתחשב בכך שאם אני מסיימת את הפסיכומטרי בסוף פברואר אני אצטרך שיהיה לי כבר משהו ביד כדי להספיק להכין משהו לאנימה-קון 2008 שבפורים (זה נראה לי כ"כ רחוק אבל זה ממש מלחיץ עדיין! XDD)

 טוב, ועכשיו להמשך סדר היום~

תוספתנים לוהטים!!!! (לא ברצינות XD;)

אני שוב חולה =____=  רק שהפעם זה הרגיש כל כך טוב לחזור לקבל טיפול מסור מרופא במרפאה אזרחית(!) w00t!~~

D:

חח סתם ^^;

האמת היא שלא ממש קיבלתי טיפול, פשוט התקררתי בגלל החילופי עונות המעצבנות האלה ועכשיו אני סתם יושבת מקוררת ו"בצוננת". היה לי אפילו קצת חום וכאבי גרון, אבל זה ממילא לא משנה מה היא היתה נותנת לי כי עכשיו גימלים לא עוזרים לי XD

חחח לול

נאמ, אבל עכשיו היא תהיה הרופאת משפחה שלי. יש לי לפחות 5-6 הפניות ובדיקות לעשות. הזנחתי את הבריאות שלי יותר מדי בשנתיים האלה (וזו לא היתה אשמתי בכלל, כי כשאתה צריך לחכות לתור אצל רופא עור בחר"פ משהו כמו חודשיים וחצי כבר עדיף להתפגר בבסיס וזהו >.> ).

אז אם אני לא חולה בדיוק אני דוגלת באותה השיטה שדגלתי בה לפני הצבא (חוץ ממקרה אחד ויחיד לפני חודשיים, כשלא רציתי להוציא גימלים על מטבח שכנראה היו מכריחים אותי להחזיר בתאריך שלא נוח לי), כשלא רציתי להפסיד לימודים וכד': בטלה גמורה+אקמול+שינה+הרבה הרבה שתיה ומנוחה+עוד שניה = החלמה מהירה ובטוחה ^__^

עכשיו כשיש לי קצת יותר זמן פנוי בידיים כאמור, החלטתי שאני אנצל את זה כדי להכין תיק עבודות ועוד ציורים. זה אומר שאני אצטרך לחרוש היטב, לא תהיה לי ברירה אם אני רוצה להצליח להתקבל למוסד אקדמאי כזה או אחר. אבל אני ממש מקווה שיהיה משהו שידחף וידרבן אותי כי כמו שאני מכירה את עצמי - אני מתעייפת מאוד מהר מעבודה במחשב. אבל אני חייבת להתרגל לטאבלט המפלצתי שקניתי לפני שנה וקצת. בינתיים אחותי היא היחידה שמנצלת את שירותיו בצורה מקסימלית. ודוגרי, לא מישכנתי כלייה כדי שהטאבלט הזה ישכב פה ויעלה אבק (למרות שהוא מכוסה תמידית בציפית שהנחתי עליו...שלא יתקרר X3; ).

ובאותה נשימה אני אנצל את זה כדי להעלות כמה תמונות ולהתלהב, כי לא עשיתי את זה לפני שנה ושלושה חודשים! D:<

טאביייייי

וזה עוד היה עם המסך והמקלדת הישנים שלי... וכן - אלו שלישיית השיבוטים מאדוונט צ'ילדרן ברקע 3:<

קוראים לו טֶסי והוא הוואקום אינטוס שלי ^_^

תגידו יפה שלוווווום D=

*כולם מוציאים בקושי "שלום" מאולץ כזה*

כמובן שעכשיו הוא נמצא במצב קצת פחות טוב. הכיסוי שעליו אני כותבת מלא בחריטות ולכלוכים מעצבנים כאלה. זה בעיקר בגלל שאני צריכה להחליף לו את החוד. אבל גאדדדד למה כל פיפס קטן של וואקום חייב לעלות כאילו הוא מצופה זהב? ;___;

טוף, עזבו את הטאבלט המחורבן. האמת היא שהוא שירת אותי נפלא השבוע כשהכנתי ברכות לחברים שלי וזה מוביל אותי לחלק הבא:

ביום שלישי נסעתי שוב לבסיס אבל הפעם בשביל הפריסה שלי. ובשביל כל אלו שלא ממש מכירים או מבינים מונחים צבאיים - פריסה בעיקרון זה מונח שמשתמשים בו בטירונות והוא מה שמקביל להפסקת אוכל או מנוחה כזו של כמה דקות. אבל אצל ג'ובניקים הוא מקבל משמעות אחרת במובן של חגיגה, בעיקר לכבוד משתחררים או כאלו שעוזבים את הבסיס למקום אחר. בבקו"ם ובקרייה היינו קוראים לזה "שתייה", אבל פריסה נשמע לי פשוט יותר קליט ^^

נמ..בהתחלה חשבתי לעשות פריסה עוד בשבוע של החפש"ש, אבל בגלל שהיו כל כך הרבה בעיות ובגלל שזה לא הסתדר לי כ"כ החלטתי לדחות את זה לאחרי ראש השנה. ואז גם דחיתי את זה בעוד יום כדי שזה יהיה מתואם עם המפקדת שלי, שגם היא עשתה פריסה כי היא עזבה את הבסיס שלנו.

בכל מקרה!

החלטתי שאני לוקחת על עצמי פרוייקט: לצייר את כל החברים שלי בתור צ'יבי חיילים כמו שעשיתי לחברות קודמות (דוגמאות כאן , כאן ו-כאן). וכן, למרות שהיו שם כמה אנשים שבכלל לא היה מגיע להם ציור ואפילו לא ברכה, החלטתי לעשות לכולם כי אם אני כבר מכינה לכמה אז אני אכין גם להם. השתדלתי אמנם ששלהם ייראה פחות יפה ונוצץ מהיתר. בכל זאת, מי הם שאני אצייר להם ואכתוב להם ברכה Oם ומדובר פה על אנשים שתמיד דפקו אותי בגימלים והפילו עליי דברים כמו סבב דואר או עוד עבודה וגם תורנויות. בעכס. ווטאבר, זה עבר.

בקיצור...בגלל שהבנתי שזה לוקח יותר מדי זמן להכין הכל במחשב, החלטתי לדבוק בשיטה הרגילה של ציור במדיה מסורתית = עפרונות צבעוניים ועטים. yaysh! ^__^

אבל אל תחשבו שזה לקח לי מעט זמן. הו לא ולא!

אם הידיים שלי לא התפוררו בתהליך כמו העפרונות שכמעט התאדו לי בידיים מרוב החידודים והשימוש (העיפרון בצבע ירוק זית כמעט ונעלם כמו נר), אל תקראו לי זרובבלה! O:<

והנה התוצאה~ (אומ"ג אני די גאה בעצמי שהצלחתי לצייר לכ"כ הרבה אנשים בזמן כ"כ קצר XDD;; יוש~ )

נסעתי במיוחד לאיזה בית דפוס נידח בת"א כדי להדפיס הכל. הייתי כל כך מרוצה מהאיכות של זה (בהתחשב בעובדה שאלו היו עדיין הדפסות די פשוטות על גודל A4) וזה עלה לי ממש בזול! O_O אפילו עשיתי לימינציה לציור של בחור אחד די פאבורייט שלי~ 3> (ובמובן אפלטוני לחלוטין, אם אי פעם תהיתם >.> )

אהם..אז כן ^^;

למרות הכל סיימתי בדרך טובה.

הפריסה היתה די מרגשת, במיוחד של לימור (המפקדת שלי, והיא זו שנמצאת במרכז התמונה עם המדים הבהירים). הייתי חייבת להגיד עליה כמה מלים אבל כמובן שלא ממש מצאתי אותן אז גמגמתי קצת. אבל אח"כ היא אמרה עליי כמה מלים טובות וחשובות מאוד:

היא אמרה שאנחנו ממש כמו עוף החול. שבכל פעם שהוא נפגע ואולי גם מת, הוא יוצר את עצמו מחדש מן החורבן והכאב שלו. הוא מתחשל ונהייה חזק יותר. אני חושבת שאני יותר מאאמץ את המונח הזה לחיקי, בנוסף לכל מה שהיא לימדה אותי. היא באמת היתה אבן דרך מאוד חשובה, הן בשירות שלי והן בחיי בזמן האחרון.

בכלל, אני חושבת שלא הייתי צריכה פריסה פלצנית ושכל אחד יגיד עליי משהו. גם ככה לא ממש הייתי פעילה חברתית בבסיס וגם לא אכפת לי. היו לי את החברים שלי וזה מה שחשוב. למרות כל הגימלים, הטאקלים והחוויות הלא כ"כ נעימות שהיו לי שם, אני ממש שמחה שסיימתי את זה בטוב. אפילו בכיתי קצת, כמו שאני מכירה את עצמי. כן..איך אפשר שלא לבכות קצת, אה? O:<

נוי (הצ'יבית בשורה התחתונה ליד הבחור עם הגלשן) היא קצינה שבעצם היתה פעם חברה טובה שלי. ואני מתכוונת - ממש טובה. היינו חברות מפאקינג כיתה א'! XDD;

ומכל הבסיסים בארץ דווקא במחוז דן נפלנו שתינו, ובתפקידים הזויים לגמרי. היא קצינה, אני חיילת. ובכל זאת היה לנו ממש כיף. מצאתי אצלה שוב פינה חמה שאפשר לשפוך בה את הלב ולדבר. זה אמנם לא כמו בימים עברו, אבל בכל זאת לא כל יום אתה נתקל בבן אדם מהעבר ועוד שעובד איתך באותו אגף @_@;

XD

היא ממש מתוקה, היא הכינה לי כרית עם הדפס של תמונות של שתינו - אחת עכשווית שצילמתי די עכשיו, השניה מהילדות שהבאתי לה. ועכשיו אני רק מבינה למה היא הטרידה אותי כל כך עם התמונות ^^

מצחיק.

קיבלתי גם חבילת שי מכל מרכז הגיוס של קרמים וסבונים ובושם של לוליטה למפיקה בעיצוב מדהים 3>

מאלונה (הצ'יבית העליונה הכי ימנית בתמונה עם כל הג'אגלינג) קיבלתי פסלון של מלאכית שאפשר לתלות על הקיר. היא צבעה אותו בעצמה והכינה גם עוד ברכה כתובה על משטח עץ כזה, גם שאפשר לתלות.

ואם נוסיף גם את כל שאר הדברים שאספתי מהמשרד שלי (כולל סמל של מרצדס שמצאתי במקרה בתוך קלמר טושים) באמת יצאתי ברכוש גדול ^__^

ואיך אפשר בלי לצבוע את שני לוחות הפז"מ שלי? DDD:

וכל הלוח בגודל מלא (ולא, לא כל התגים האלה שייכים ליחידות שהייתי בהן, חוץ מאיזה שלוש ככה)

יש ^___^

זה כמה טוב שזה נגמר! ^0^

עכשיו אני שוב חוזרת לתקופה טובה של פיינל פנטזי ^w^

בינתיים אני חורשת על FF8 והגעתי לקטע די הזוי O_ס (נועה, נדמה לי שלזה התכוונת כשאמרת "הווידוי" XD ).

עכשיו מה שחסר לי זה FFX2 שרציתי לחרוש עליו כבר מזמן וגם Skies of Arcadia שקיבלתי לגיוס אבל הקיוב שלי מת! T^T

(ואחרי הרמיזה העבה הזו, שני האנשים שיכולים לספק לי קונסולות לחרישה עד הפסיכומטרי מוזמנים להגיב, וסולייה - אתה יותר על הכוונת D:< תהיה מועיל ותשאיל לי קיובבבב!!!1 )

חעחע, אני שונאת להיות קפיטליסטית נצלנית, אבל הזמן כאילו בורח לי בין האצבעות...בוחע ~__~

לסיום אענג אותכם בוידאו של אחת היצירות המוסיקליות היפות ביותר והאהובות עליי בסדרה, בביצוע מושלם של האורקסטרה מ Tour de Japon DVD (לא יודעת, סתם הבאתי את זה מיוטיוב XD )

(שימו לב לקרשנדו המהמם)

(יש לי הרגשה שזה לא עובד כמו שצריך אז צירפתי קישור ליתר ביטחון)

http://www.youtube.com/watch?v=rLnZ5jcsRpc

צום קל וגמר חתימה טובה! =]