Saccharine

קודם כל, אני אפתח בסליחות.

לקראת יום הכיפורים, גם אני צמה כבכל שנה. אני חושבת שאני אולי האדם היחיד שיותר מפריע לו בצום הרעב ולא הצמא =S

ווטאבר..אני עדיין חוכחת בדעתי אם כדאי לעשות עכשיו קנייה של הארי פוטר השביעי כדי שיהיה לי חומר קריאה טוב, אבל אני קצת קצרה במזומנים ^^;

בכל מקרה, לסליחות:

קוראים יקרים ואדיבים שלי או כל מי שביקר פה אי פעם, חברים ומכרים ואפילו בני משפחה-

רציתי לבקש מכולכם סליחה

סליחה אם אי פעם פגעתי או העלבתי אותכם

סליחה אם אי פעם אמרתי משהו שלא היה לרוחכם

סליחה אם אי פעם תקפתי או גידפתי

סליחה אם אולי הייתי מגעילה או רעה

סליחה אם התנהגתי בצורה מביישת ומשמיצה

סליחה שהייתי רעה אם אי פעם זה קרה סליחה שעשיתי דברים לא בסדר 

סליחה על כל דבר שאי פעם עשיתי וגרם לכם לחוש אי נעימות 

בקיצור - סליחה על הכל!

אני מקווה שהשנה הזו תהיה טובה לכולנו, שתישא עימה רק בשורות טובות ושלעולם לא נתעצב או נצטער. 

חברים, שתהיה לנו שנה טובה, צום קל וגמר חתימה טובה!!!

אז היום אני רשמית, שבוע וארבעה ימים מחוץ לצה"ל...וואו... Oם

בינתיים זה עדיין מרגיש כמו רגילה אחת גדולה שלא נגמרת. אני איפשהו פוחדת שהחודש-בטטה הזה יעלה לי למוח יותר מדי. כי מצד אחד אני ממש חייבת מסגרת כלשהי והכנסה קבועה, אני לא אוהבת לקבל יותר מדי כסף מאבא שלי ולהיות תלויה בו. מצד שני, כשאני עומדת להיכנס לפסיכומטרי (=שואה גרעינית) בעוד חודש וחצי זה אולי לא שווה ממש. גם אפילו להיכנס לחצי משרה יהיה בעייתי לדעתי, כי אם אני יוצאת מנק' הנחה שללמוד לפסיכומטרי יהיה כמו חודשיים וחצי~שלושה חודשים של חרישה לבגרות, כנראה שלא תהיה לי ברירה להעביר את החודש וקצת האלה בישיבה על העכוז ובלעשות את כל הדברים שאני אוהבת לעשות, ולהשלים את הפערים שהפסדתי בשנתיים האלה. כמו גיימינג, אנימה, מנגה, פורומים, כתיבה (בדגש על הפאנפיק פיינל פנטזי שאני כותבת כבר שלוש שנים =_=) וציור (בדגש כמובן על הכנת תיק עבודות) ואיך לא - בילוי עם חברים וחיזוק הקשרים.

אולי אפילו גם קצת קוספליי בהתחשב בכך שאם אני מסיימת את הפסיכומטרי בסוף פברואר אני אצטרך שיהיה לי כבר משהו ביד כדי להספיק להכין משהו לאנימה-קון 2008 שבפורים (זה נראה לי כ"כ רחוק אבל זה ממש מלחיץ עדיין! XDD)

 טוב, ועכשיו להמשך סדר היום~

תוספתנים לוהטים!!!! (לא ברצינות XD;)

אני שוב חולה =____=  רק שהפעם זה הרגיש כל כך טוב לחזור לקבל טיפול מסור מרופא במרפאה אזרחית(!) w00t!~~

D:

חח סתם ^^;

האמת היא שלא ממש קיבלתי טיפול, פשוט התקררתי בגלל החילופי עונות המעצבנות האלה ועכשיו אני סתם יושבת מקוררת ו"בצוננת". היה לי אפילו קצת חום וכאבי גרון, אבל זה ממילא לא משנה מה היא היתה נותנת לי כי עכשיו גימלים לא עוזרים לי XD

חחח לול

נאמ, אבל עכשיו היא תהיה הרופאת משפחה שלי. יש לי לפחות 5-6 הפניות ובדיקות לעשות. הזנחתי את הבריאות שלי יותר מדי בשנתיים האלה (וזו לא היתה אשמתי בכלל, כי כשאתה צריך לחכות לתור אצל רופא עור בחר"פ משהו כמו חודשיים וחצי כבר עדיף להתפגר בבסיס וזהו >.> ).

אז אם אני לא חולה בדיוק אני דוגלת באותה השיטה שדגלתי בה לפני הצבא (חוץ ממקרה אחד ויחיד לפני חודשיים, כשלא רציתי להוציא גימלים על מטבח שכנראה היו מכריחים אותי להחזיר בתאריך שלא נוח לי), כשלא רציתי להפסיד לימודים וכד': בטלה גמורה+אקמול+שינה+הרבה הרבה שתיה ומנוחה+עוד שניה = החלמה מהירה ובטוחה ^__^

עכשיו כשיש לי קצת יותר זמן פנוי בידיים כאמור, החלטתי שאני אנצל את זה כדי להכין תיק עבודות ועוד ציורים. זה אומר שאני אצטרך לחרוש היטב, לא תהיה לי ברירה אם אני רוצה להצליח להתקבל למוסד אקדמאי כזה או אחר. אבל אני ממש מקווה שיהיה משהו שידחף וידרבן אותי כי כמו שאני מכירה את עצמי - אני מתעייפת מאוד מהר מעבודה במחשב. אבל אני חייבת להתרגל לטאבלט המפלצתי שקניתי לפני שנה וקצת. בינתיים אחותי היא היחידה שמנצלת את שירותיו בצורה מקסימלית. ודוגרי, לא מישכנתי כלייה כדי שהטאבלט הזה ישכב פה ויעלה אבק (למרות שהוא מכוסה תמידית בציפית שהנחתי עליו...שלא יתקרר X3; ).

ובאותה נשימה אני אנצל את זה כדי להעלות כמה תמונות ולהתלהב, כי לא עשיתי את זה לפני שנה ושלושה חודשים! D:<

טאביייייי

וזה עוד היה עם המסך והמקלדת הישנים שלי... וכן - אלו שלישיית השיבוטים מאדוונט צ'ילדרן ברקע 3:<

קוראים לו טֶסי והוא הוואקום אינטוס שלי ^_^

תגידו יפה שלוווווום D=

*כולם מוציאים בקושי "שלום" מאולץ כזה*

כמובן שעכשיו הוא נמצא במצב קצת פחות טוב. הכיסוי שעליו אני כותבת מלא בחריטות ולכלוכים מעצבנים כאלה. זה בעיקר בגלל שאני צריכה להחליף לו את החוד. אבל גאדדדד למה כל פיפס קטן של וואקום חייב לעלות כאילו הוא מצופה זהב? ;___;

טוף, עזבו את הטאבלט המחורבן. האמת היא שהוא שירת אותי נפלא השבוע כשהכנתי ברכות לחברים שלי וזה מוביל אותי לחלק הבא:

ביום שלישי נסעתי שוב לבסיס אבל הפעם בשביל הפריסה שלי. ובשביל כל אלו שלא ממש מכירים או מבינים מונחים צבאיים - פריסה בעיקרון זה מונח שמשתמשים בו בטירונות והוא מה שמקביל להפסקת אוכל או מנוחה כזו של כמה דקות. אבל אצל ג'ובניקים הוא מקבל משמעות אחרת במובן של חגיגה, בעיקר לכבוד משתחררים או כאלו שעוזבים את הבסיס למקום אחר. בבקו"ם ובקרייה היינו קוראים לזה "שתייה", אבל פריסה נשמע לי פשוט יותר קליט ^^

נמ..בהתחלה חשבתי לעשות פריסה עוד בשבוע של החפש"ש, אבל בגלל שהיו כל כך הרבה בעיות ובגלל שזה לא הסתדר לי כ"כ החלטתי לדחות את זה לאחרי ראש השנה. ואז גם דחיתי את זה בעוד יום כדי שזה יהיה מתואם עם המפקדת שלי, שגם היא עשתה פריסה כי היא עזבה את הבסיס שלנו.

בכל מקרה!

החלטתי שאני לוקחת על עצמי פרוייקט: לצייר את כל החברים שלי בתור צ'יבי חיילים כמו שעשיתי לחברות קודמות (דוגמאות כאן , כאן ו-כאן). וכן, למרות שהיו שם כמה אנשים שבכלל לא היה מגיע להם ציור ואפילו לא ברכה, החלטתי לעשות לכולם כי אם אני כבר מכינה לכמה אז אני אכין גם להם. השתדלתי אמנם ששלהם ייראה פחות יפה ונוצץ מהיתר. בכל זאת, מי הם שאני אצייר להם ואכתוב להם ברכה Oם ומדובר פה על אנשים שתמיד דפקו אותי בגימלים והפילו עליי דברים כמו סבב דואר או עוד עבודה וגם תורנויות. בעכס. ווטאבר, זה עבר.

בקיצור...בגלל שהבנתי שזה לוקח יותר מדי זמן להכין הכל במחשב, החלטתי לדבוק בשיטה הרגילה של ציור במדיה מסורתית = עפרונות צבעוניים ועטים. yaysh! ^__^

אבל אל תחשבו שזה לקח לי מעט זמן. הו לא ולא!

אם הידיים שלי לא התפוררו בתהליך כמו העפרונות שכמעט התאדו לי בידיים מרוב החידודים והשימוש (העיפרון בצבע ירוק זית כמעט ונעלם כמו נר), אל תקראו לי זרובבלה! O:<

והנה התוצאה~ (אומ"ג אני די גאה בעצמי שהצלחתי לצייר לכ"כ הרבה אנשים בזמן כ"כ קצר XDD;; יוש~ )

נסעתי במיוחד לאיזה בית דפוס נידח בת"א כדי להדפיס הכל. הייתי כל כך מרוצה מהאיכות של זה (בהתחשב בעובדה שאלו היו עדיין הדפסות די פשוטות על גודל A4) וזה עלה לי ממש בזול! O_O אפילו עשיתי לימינציה לציור של בחור אחד די פאבורייט שלי~ 3> (ובמובן אפלטוני לחלוטין, אם אי פעם תהיתם >.> )

אהם..אז כן ^^;

למרות הכל סיימתי בדרך טובה.

הפריסה היתה די מרגשת, במיוחד של לימור (המפקדת שלי, והיא זו שנמצאת במרכז התמונה עם המדים הבהירים). הייתי חייבת להגיד עליה כמה מלים אבל כמובן שלא ממש מצאתי אותן אז גמגמתי קצת. אבל אח"כ היא אמרה עליי כמה מלים טובות וחשובות מאוד:

היא אמרה שאנחנו ממש כמו עוף החול. שבכל פעם שהוא נפגע ואולי גם מת, הוא יוצר את עצמו מחדש מן החורבן והכאב שלו. הוא מתחשל ונהייה חזק יותר. אני חושבת שאני יותר מאאמץ את המונח הזה לחיקי, בנוסף לכל מה שהיא לימדה אותי. היא באמת היתה אבן דרך מאוד חשובה, הן בשירות שלי והן בחיי בזמן האחרון.

בכלל, אני חושבת שלא הייתי צריכה פריסה פלצנית ושכל אחד יגיד עליי משהו. גם ככה לא ממש הייתי פעילה חברתית בבסיס וגם לא אכפת לי. היו לי את החברים שלי וזה מה שחשוב. למרות כל הגימלים, הטאקלים והחוויות הלא כ"כ נעימות שהיו לי שם, אני ממש שמחה שסיימתי את זה בטוב. אפילו בכיתי קצת, כמו שאני מכירה את עצמי. כן..איך אפשר שלא לבכות קצת, אה? O:<

נוי (הצ'יבית בשורה התחתונה ליד הבחור עם הגלשן) היא קצינה שבעצם היתה פעם חברה טובה שלי. ואני מתכוונת - ממש טובה. היינו חברות מפאקינג כיתה א'! XDD;

ומכל הבסיסים בארץ דווקא במחוז דן נפלנו שתינו, ובתפקידים הזויים לגמרי. היא קצינה, אני חיילת. ובכל זאת היה לנו ממש כיף. מצאתי אצלה שוב פינה חמה שאפשר לשפוך בה את הלב ולדבר. זה אמנם לא כמו בימים עברו, אבל בכל זאת לא כל יום אתה נתקל בבן אדם מהעבר ועוד שעובד איתך באותו אגף @_@;

XD

היא ממש מתוקה, היא הכינה לי כרית עם הדפס של תמונות של שתינו - אחת עכשווית שצילמתי די עכשיו, השניה מהילדות שהבאתי לה. ועכשיו אני רק מבינה למה היא הטרידה אותי כל כך עם התמונות ^^

מצחיק.

קיבלתי גם חבילת שי מכל מרכז הגיוס של קרמים וסבונים ובושם של לוליטה למפיקה בעיצוב מדהים 3>

מאלונה (הצ'יבית העליונה הכי ימנית בתמונה עם כל הג'אגלינג) קיבלתי פסלון של מלאכית שאפשר לתלות על הקיר. היא צבעה אותו בעצמה והכינה גם עוד ברכה כתובה על משטח עץ כזה, גם שאפשר לתלות.

ואם נוסיף גם את כל שאר הדברים שאספתי מהמשרד שלי (כולל סמל של מרצדס שמצאתי במקרה בתוך קלמר טושים) באמת יצאתי ברכוש גדול ^__^

ואיך אפשר בלי לצבוע את שני לוחות הפז"מ שלי? DDD:

וכל הלוח בגודל מלא (ולא, לא כל התגים האלה שייכים ליחידות שהייתי בהן, חוץ מאיזה שלוש ככה)

יש ^___^

זה כמה טוב שזה נגמר! ^0^

עכשיו אני שוב חוזרת לתקופה טובה של פיינל פנטזי ^w^

בינתיים אני חורשת על FF8 והגעתי לקטע די הזוי O_ס (נועה, נדמה לי שלזה התכוונת כשאמרת "הווידוי" XD ).

עכשיו מה שחסר לי זה FFX2 שרציתי לחרוש עליו כבר מזמן וגם Skies of Arcadia שקיבלתי לגיוס אבל הקיוב שלי מת! T^T

(ואחרי הרמיזה העבה הזו, שני האנשים שיכולים לספק לי קונסולות לחרישה עד הפסיכומטרי מוזמנים להגיב, וסולייה - אתה יותר על הכוונת D:< תהיה מועיל ותשאיל לי קיובבבב!!!1 )

חעחע, אני שונאת להיות קפיטליסטית נצלנית, אבל הזמן כאילו בורח לי בין האצבעות...בוחע ~__~

לסיום אענג אותכם בוידאו של אחת היצירות המוסיקליות היפות ביותר והאהובות עליי בסדרה, בביצוע מושלם של האורקסטרה מ Tour de Japon DVD (לא יודעת, סתם הבאתי את זה מיוטיוב XD )

(שימו לב לקרשנדו המהמם)

(יש לי הרגשה שזה לא עובד כמו שצריך אז צירפתי קישור ליתר ביטחון)

http://www.youtube.com/watch?v=rLnZ5jcsRpc

צום קל וגמר חתימה טובה! =]

וול, לא בדיוק. בדיעבד אני לא חושבת שהנס הזה ממש גרם לי לסיפוק כלשהו ^^;

אבל היה נחמד להיות בחופש ולא בצבא כשיש אנימה-הוליקון =]

חלק ראשון:

כולם הוציאו גימלים השבוע וידעתי שאני לא יכולה לקחת את החופש שכ"כ רציתי אם המרכז גיוס יהיה ריק, בלי אף אחד שיתפוס כוננות ויעשה את הדוחות והכל. 

הייתי מבואסת טילים.

בכיתי כמו ילדה קטנה. ממש בכיתי, לפחות כמה שעות טובות.

זה מעצבן...זה מרגיז. לא בגלל שזה הוליקון (למרות שכנסי אנימה הם תמיד חגיגה בשבילי..אבל שוב, בדיעבד הכנס אולי לא ממש היה שווה את זה), אלא בגלל שאני לא יכולה לקחת יום חופש מזדיין אחד בלי שיפתחו עליי עיניים או שמישהו ידפוק אותי עם גימלים, או שיקרה משהו או פעילות חשובה מאוד מאוד מאוד של פיקוד העורף והשלישות.

damn

אני שונאת להיות בפקע"ר

*עושה עיגולים ברצפה עם האצבע מתוך ייאוש וממשיכה להגיד לעצמה שבבקו"ם היה יותר גרוע*

חשבתי להוציא גימלים וגם לדפוק את כולם. כששאלתי את יאנה (הקצינה האישית שלי) מה היה קורה אם גם אני הייתי בגימלים היא אמרה לי בתמימות וכנות שהיא באמת לא יודעת מה היו עושים (אני בטוחה שהיו מהעלים כמה תורני פקיד 2 שהם אלו שנשארים בלילות לתפוס כוננות, כדי שיתפסו כוננות גם במהלך היום).

התחלתי לברר על כל מיני שיטות להעלאת חום וקבלת גימלים. רצו לי סרטים של הקאות מדומות,לעיסת מסטיק מתחת לשן ולשים על זה את המדחום כדי לזייף חום, שתיית אפר סיגריות עם קולה כדי להעלות חום ואפילו נטילת חומר משלשל. דאמיט, הייתי כ"כ נואשת לגימלים שזה מטריף אותי. בחיים שלי לא הייתי כ"כ נואשת >< 

בסביבות הצהריים, שירן מזמנת אותי למשרדה:

"זה ממש בזיון מה שהולך פה. כל מרכז גיוס בגימלים!" היא פתחה בזעם, כאילו מפנה את כל תסכולה כלפיי. למרות שידעתי שזה לא ככה. כן, תמיד היה יוצא ככה שאני הייתי הצדיקה היחידה בסדום שלא הוציאה גימלים מבין כולם, כי תאכלס לא הייתי במצבים שאני צריכה או יכולה לקבל גימלים כי מבחינתי - כל עוד אין לי חום אני לא יכולה לקבל גימלים, לפחות לא בקצין העיר (אלא אם שברתי משהו\התנפחה לי הרגל מעקיצה של יתוש רנדומלית). ושם לא מקבלים גימלים בלי חום (אני לא אכנס לעניין רופאת היחידה שלנו כי אצלה בכלל אי אפשר להשיג תורים וזה נורא).

שירן מיהרה לסלק את הספקות שלי בעניין הוצאת הזעם שלה, ואמרה שהיא לגמרי מבינה אותי ואת האכזבה שלי. יש לה קטע כזה להתנהג בחמימות פתאום כלפי מישהו במצוקה נפשית ורגשית כמו שלי לפעמים. אני לא ממש אוהבת את זה האמת. כאילו..מצד אחד זה סבבה שהיא מבינה אותי ונחמדה אליי. אבל אני יודעת שאל רוב האנשים פה היא מגעילה. אין לי בעיה לטחון קצת בידיעה שבסוף יש אור בקצה המנהרה ואז אני אפסיק לטחון עבודה ואצא בשעות סבירות. אבל ההתנהגות שלה בזמן האחרון היא יותר מדי דו-פרצופית =S

בכל מקרה, היא אמרה שזה לא משנה אם יש לי "ארוע" (לכו תסבירו לאנשים את החשיבות של כנס-אנימציה-יפנית-ומוזרויות-למיניהם בעיניך, לא שהם יבינו ממש למה אתה מתעניין בדברים כאלה). היא יודעת שהיום חופש הזה היה חשוב לי והיא רואה בעין מאוד לא יפה את האופן שבו "דפקו" אותי. היא הבטיחה שתפצה אותי והצהירה שהחל מיום ראשון, היא מתחילה בנוהל של "בסיס סגור" (אני לא יודעת עד כמה היא רצינית בעניין הזה כי אני לא מאמינה שכולם יסגרו, אחרת יהיה עליה לינץ') אבל חוץ ממני, כי לדעתה מגיע לי יותר. אמרתי לה שלדעתי זה לא צריך להיות ככה כי אף אחד לא אשם שהוא בגימלים, כי סה"כ הם חולים וזו לא אשמתם (והם באמת חולים במקרה הזה, אני לא מזלזלת בבריאות חלילה. אבל אני יודעת שיש כמה מקרים של אנשים שדי שמחו לקבל את הגימלים כדי להיות בבית ולא בגלל שהם ממש ממש חולים עם חום, ובצורה כזו שהם לא מסוגלים לעמוד על הרגליים).

אבל הקטע שהכי הצליח לעצבן אותי היה הדרישה הפתאומית שהיא באה איתה אליי: היא אמרה לי שלדעתה אני יכולה ואף צריכה לדרוש מה"חברים שלי" שיבואו בגימלים שלהם כדי לתפוס כוננות במקומי, רק כדי שאני אוכל לקחת את החופש הזה.

הייתי פשוט מזועזעת מעצם הבקשה שלה.

ש*אני* אבקש מהם לבוא בזמן שהם חולים??? לכבוד מה?! O_ם

אמרתי לה שלדעתי זו בקשה ממש לא ריאלית כי הם אנשים חולים ואסור לדרוש מהם בזמן מחלה לבוא לעבוד, גם אם הם מרגישים טיפה טוב. מנגד, היא עצמה אמרה בגאווה שקיבלה 4 גימלים במיון ומתוכם היתה רק באחד בבית ובשאר בבסיס. ניסיתי להסביר לה שאצלה זה אחרת, זה מתוך בחירה אישית ומתוקף סמכותה כקצינה ומאחריותה לתפקיד, והיא שללה אותי בטענה שזה לא נכון ולכל אחד יש את הסמכות הזו. אני לא מאמינה לה בשיט, ולא רק שאני לא מאמינה, אני חושבת שזה בכלל חוצפה וחוסר אחריות לדרוש מבנאדם לבוא בזמן שהוא חולה לבסיס ולעבוד. לאף אחד אסור לערער על גימלים. זה כאילו היא ניסתה להסיר מעצמה את האחריות על הבריאות של האנשים האלה ולהטיל אותה עליי, חיילת זוטרה מן השורה שרק נמצאת שם כדי לעשות את העבודה שלה.

damn...אני פשוט טובה מדי שזה מחליא אותי >>"

בסוף החלטתי שזה לא משנה לי. השלמתי עם זה שלא יהיה לי את היום חופש חופש שכ"כ רציתי וחיכיתי לו. פשוט ידעתי, היתה לי הרגשה שאני לא הולכת לקבל אותו, וההרגשה הזו היתה כ"כ חזקה עד שפחדתי לפתוח פה לשטן ולצהול במחולות ש"ביום רביעי, 20 לדצמבר יש כנס אנימה עם מלא דברים יפים ואנשים סופר מגניבים שלא ראיתי מליון שנה DDD: "

הקון לא עד כדי כך חשוב, על הדוג'ינשי שביקשתי מסם לקנות לי אני אוכל לשלם דרך אחותי שתהיה שם, וכנראה שאני אבלה עוד יום טחינה, חסר תכלית, משעמם עד כדי שיוף ציפרניים בקירות, ואעשה את העבודה של כולם כמו תאילנדית.

אמרתי לה שאני מעדיפה לוותר על החופש הזה כי כמו שאני לא ציפיתי שאנשים יתקשרו אליי - ויגידו לי לבוא באמצע הגימלים שהיו לי לפני שבוע, ביום של הביקורת,כשהייתי חולה מתה עם 40 חום בגלל דלקת בגרון, מרותקת למיטה -אני בחיים לא אדרוש מאף אחד לבוא בזמן שהוא חולה, לא אקח סיכונים או אחריות על הביראות של אף אחד, גם אם אני ממש ממש רוצה חופש.

"הלוואי וכולם היו כמוך" היא נאנחה בסוג של אדישות, אולי אפילו שמץ של התנשאות.

DAMN IT...אני ממש שונאת לעשות את מעשי האבירות האלה ולהישמע כמו קדושה מעונה. אני לא כזו. אני לא צדיקה ואני לא טלית שכולה תכלת. אני פשוט חיילת מסכנה שקורעת את התחת שלה כדי שהביקורת תצליח ושיעזבו אותה לנפשה ומשתוקקת לקצת חופש.

אפילו בשעות נורמליות לא מוציאים אותי למרות ההקלות ת"ש שלי -____-

.

.

.

.

.

לקראת סוף היום, אחרי שכבר השלמתי לגמרי עם זה שמחר אני לא בחופש שחיכיתי לו כ"כ, באה יאנה בפנים זורחות משהו

"יש לך חופש מחר" היא חייכה. חמודה. אני פשוט חולה על הבחורה הזו. מקודם היא טרחה גם להביא לי סופגנייה עוד אחרי שעברה עינויים בבדיקות דם XD

"מה ז"א?" אני שואלת בתמיהה, מרימה גבה בחשדנות. היא הסבירה שאלונה ואפרת, שתי בנות שעובדות איתי, הסכימו כל אחת לבוא לחצי יום כדי לתפוס כוננות. אחרי שדיברתי עם אלונה היא אמרה שהיא ואפרת חשבו על זה כבר מהבוקר כי הן לא ציפו לקבל גימלים באותו היום. הן ידעו טוב מאוד כמה החופש הזה חשוב לי והסיבה שהתוכנית שלהן התעכבה עד עכשיו היתה תוצר לוואי של נתק טלפוני בין שתיהן.

הודתי להן מכל הלב. באמת שזה עשה לי את היום.

זה אשכרה היה נס חנוכה בשבילי =]

אבל כמו שאני מכירה את עצמי, חזרתי מייד להבעתי החצילית והמשכתי לסיים את העבודה שנותרה לאותו היום. אני עדיין חושבת שזה לא ממש משנה אם הייתי מוותרת, כי כמו שכבר הזכרתי: בדיעבד זה אולי לא היה שווה את זה...

חלק שני:

יום רביעי בבוקר. אני ומעיין נוסעות באוטובוס לעזריאלי כדי להגיע לקון. הייתי מלאת צפייה והתרגשות שנצרתי בתוכי כמעט באופן מושלם (לעומת מעיין שכבר באה מחופשת מראש וגררה הרבה מבטים תמהוניים לעברה. אני ניסיתי להעמיד פנים שאני לא מכירה אותה כי זה היה מביך מדי ==;).

דרור כבר חיכה לי על הגשר לקרייה וקירה-צ'ו (קרן) כבר הודיעה שהיא שם.

כשהגענו חשכו עיניי מרוב הבלאגן והזוועות שהלכו שם מרוב התור הכ"כ לא מסודר למכירת כרטיסים <_>

אני לא זוכרת שהיה כזה בלאגן בקון שהיה בקיץ, ונשים בצד את העובדה שלא באו הרבה בגלל המלחמה. אבל למקם דוכני מכירת כרטיסים על הגג בלי עמודים מיוחדים לתורים ( ya know, מהסוגים האלה שיש בבנקים ובדואר) היה אחד המעשים היותר מטופשים (ועוד לא התחלתי עם התאור של מה שהלך *בפנים* ).

בעוד שדרור סיים תוך 5 דקות עם הכרטיס הלא-מוזמן-מראש שלו, אני התייבשתי\נדחפתי\נדרסתי\נאנסתי בתור הנוראי במשך חצי שעה >_<"

יכולתי פשוט לקנות כרטיס במקום מאשר לחכות שם, אבל ידעתי שזו תהיה התמאנייקיות מצידי כי חבל לי על כאלה שבאמת צריכים את הכרטיס ורוצים להיכנס.

וסמצ'ה המסכנה יחד עם אנה, היו צריכות לעמוד על השוחלנות ולהדוף את כולם אחורנית כדי שיהיה סדר...איזו מכה >_<

בכלאופן, בסוף היה לי כרטיס, והלכתי עם דרור וקירה לקנות משהו שכבר מתחילת החג פנטזתי עליו בחלומות הכי רטובים שלי - סופגניות שחיתות ברולדין! *___*

היה ממש טעים ^w^

לקחתי אחת עם ציפוי קרם שוקולד לבן עם פצפוצי פקאן וקרם וניל..ממממ יאמיייייי 3333>

אח"כ עלינו כבר בחזרה למעלה, נפגשנו עם עוד אנשים מהקהילה והיה סבבה....עד שנכנסנו פנימה O:

מה אני אגיד לכם...באותה המידה שזה היה רעיון גאוני כשלעצמו לארגן כנס במקום כ"כ מרכזי ונוח כמו עזריאלי [שהוא גם תחנת רכבת בפני עצמה וגם מזנון אוכל מהיר זול וטעים פי מליון מאשר האוכל המכובס והמגובשש והסופר-יקר שמכרו בגני התערוכה (אני עוד קיבלתי הנחה בגלל שהייתי על מדים ^^ )].....

אפשר להגיד אחרת לגמרי על המיקום הזוועתי של הכנס עצמו:

בחיים שלי לא ראיתי כ"כ הרבה אנשים מצתופפים ודחוסים במרווח אחד (ואני עוד חשבתי שהתור היה אימתני @_@; ). מה שהלך שם מבחינת המקום היה שואה גרעינית! >:O

האזור של הדוכנים היה עמוס ומחניק. או כמו שאני נוהגת לומר: אי אפשר לשים סיכה ואם מישהו מפליץ - כולם מתים ^_^

לא הצלחתי למצוא שם אף אחד ושום דבר שרציתי. ומעבר לזה>>>> הווליום השלישי של Zettai Kareshi (AKA - Absolute Boyfriend) נגמר!!! >:O

עינב המסכנה, כפערות עליה, קרעה את התחת שלה שם בדוכנים. אבל היה לה קוספליי מדהים כמו תמיד ^0^

ולחבר שלה, אבי, היתה את אחת החולצות היותר מגניבות שראיתי D=

LOL

לפחות השתדלתי ליהנות עם השאר. התנחמתי בדוג'ינשי של FFX2 (טידוס\שוין *__* *מתפאנגירלת* XDD חח סתם, ש*אני* אקנה יאוי?! *מבט תמים*) שקניתי מסמצ'ה שהזמינה לי, באדיבותה הרבה ^^ (לאב יו סם! ^0^) וארטבוק מדהים של Angel Sanctuary.

נפגשתי עם מלא אנשים מאגניבים (חוץ ממך, אלון >> ואתה עוד תשלם על ההברזה הזו) ורוב הזמן הסתובבתי עם סמצ'ה ויולי, שהיתה המנהלת של פורום אחד ישן נושן שאני ורוב חברי אנימה קאסל היינו בו בראשית דרכנו, הלא הוא "קאיבס דאנג'ן" הידוע לשמצה O:

ולמרות שלרובנו יש זכרונות די לא נעימים משם, אני תמיד משתדלת לזכור את הדברים הטובים בלבד =)

העלנו חוויות משעשעות מהתקופה ההיא ודי צחקנו בהתבדחות על הטאקל הענק שהיה שם ואיך כולם לקחו את זה ברצינות, למרות שאני מבינה מאוד את הכעס של האנשים שם ואני גם הייתי קצת מבואסת באותה התקופה. אבל אני מעדיפה שלא להיזכר בזה כי אני לא אדם ששומר טינה לאף אחד (אלא אם זה מישהו שאני ממש שונאת וזה כבר סיפור אחר...).

הוו~ וגם פגשתי את יוסקה-קון! DD: אני והוא העברנו חצי שעה בהתמרמרות על כמה אנחנו שונאים את הצבא וכמה אנחנו מייחלים למפקדים שלנו מוות מהיר בעריסה XD

היה ממש סבבה עם האנשים ^_^

היו גם כמה קוספליים ממש יפים וכמו תמיד, מתתי מקנאה מעצם העובדה שלאנשים אחרים יש פול זמן בידיים להכין קוספליי וליהנות מהחיים, בזמן שאני עדיין דורכת במקום וכבולה למסגרת הנוראית הזו ולמדים המסריחים שלי ><"

היה שלב ממש לא נחמד שבו רצו לסגור את הכנס בגלל שהיה קצת לכלוך ונצנצים על הרצפה. איזה בזיון, איזה השפלה >< 

הבנתי שלהוליק היתה בעיה חמורה של חוסר תיאום ושיתוף פעולה עם הנהלת עזריאלי המרושעת, ושהרשעות הזו נבעה בעיקר ממפגשי ישראבלוג למיניהם (אני מרגישה די רע עכשיו כשאמרתי את זה כי אני כרגע כותבת בבלוג של ישרא XD; ).

היה גם שלב שבו סגרו אותנו כמו חיות בכלוב ולא נתנו לצאת החוצה או להיכנס, למרות ששילמנו על כרטיסים <_>

בעעע..קיצר, אני לא אכנס לכמה דברים רעים היו שם, שלא לדבר על ההרצאות והתוכניה שהיו מבולגנות לחלוטין. לפי מה שהבנתי, הקנדו התבטל לגמרי והמסיבת ג'יירוק היתה מעפנה ונגמרה ב-8 =/

וממש ממש ממש חבל לי על כל האנשים האלה שבאו מרחוק ולא הספיקו לקנות כרטיס ולא נכנסו בסוף לכנס >_<" זה ממש היה מבאס. אבל בגדול, הם לא הפסידו הרבה...

בסוף היינו צריכות ללכת ב-5 וחצי ככה. פפט...דרור בכלל הלך באחת. אני לא מאשימה אותו האמת. אני חושבת שחוסר ארגון משווע זו הגדרה שיכולה להתאים הכי הרבה לתאור הקון הזה. מכל הכנסים שהייתי בהם עד עכשיו, בחיים שלי לא השתעממתי יותר מאשר בזה. דרור ואני שוקלים עכשיו להחרים את הכנסים שלהם, אבל לדעתי זה בכלל לא יפה וזו לא אשמתם. בכל כנס יש את הפאקים שלו וככה זה בחיים, צריך ללמוד מטעויות. 

בסופו של דבר, יצאתי ברכוש גדול ועם חוויות ^^ נקרע לי הארנק =__= לאו דווקא מהכסף, הוא פשוט 'התפז"ם' כבר יותד מדי עד שהריצ'רץ' של הכסף הקטן נקרע לגמרי וכמעט כל הכסף התפזר לי ><

וקיבלתי ציור מושי-מושלם מסמצ'ה!!! ^__^

אני אעלה תמונות בקרוב~

(כבר הספקתי לראות כמה תמונות שלי במקרה איפשהו @_@;  אוי, הזוועה XDD)

זהו~ תם לו עוד פוסטחפירות לא צפוי ^^ (עקב זה שאין לי כוח לראות אנימה\לצייר\לכתוב\לשחק\לעשות דברים רנדומליים כאלו ואחרים)

ג'ה~

די!

אין לי כוח יותר!! XD

בחודש האחרון חזרתי בשעות לא קונבנציונאליות בעליל (בין 8 וחצי ל-9 בערב), ולאף אחד לא אכפת שאני ביפו ומשרתת ליד ערבים חיים, נושמים ומעוררי ייראה, או שבני סלע מסתובב חופשי >> (מאז בני סלע, הגז המדמיע שלי הולך איתי לכל מקום, אפילו לשירותים)

לימור (המפקדת מרכז גיוס שלי) ילדה סוף סוף, בשעה טובה. אתמול היה לנו יום כיף בבאולינג (שזה אגב היום היחיד מאז החודש האחרון שבו אשכרה יצאתי מוקדם ולא טחנתי עבודה בבסיס) והיא הביאה איתה את הרך הנולד. הוא מזכיר לי מאוד את הבנות-בנות דודות שלי שנולדו לבן דוד שלי לפני חודש וחצי D:

אהם, בכלאופן, זה עדיין לא אומר שאני סולחת לה על זה שהיא לא הזמינה אותנו לברית שלו >_>" אני אמנם לא הייתי באה, רוב הסיכויים, אבל אני חושבת שזה ממש מגעיל ולא יפה לא להזמין אותנו - המרכז גיוס, שאנחנו החיילים האישיים שלה, אנשים שהיא איתם כל יום. היא אפילו הזמינה את הפקידה של ג'וליה הקש"לית ולא את הפקידה שלה - שעוד באה לבקר אותה בבי"ח! >_<"

טוב, זה לא כאילו שבאמת הייתי באה.. כמו בחתונה שהיתה לליאת חייט - השלישה הראשונה והמקסימה שהיתה לי בקרייה לפני שנה, שלא הגעתי אליה, אבל לפחות היא הזמינה אותי למרות שהיא הכירה אותי בקושי חודש. ואני עם לימור כבר חצי שנה, גוד דאממיט!@!#$% 

אולי בעצם כן הייתי באה אם לימור היתה מזמינה אותי, אבל היא לא הזמינה! 

אני, בדיוק כמו ההורים שלי, חושבת שהנימוס מחייב להזמין, אפילו אם אתה לא ממש רוצה (ואני יודעת שלימור לא ממש היתה רוצה בנוכחותו של אחד הקולגות שלי) וזה ממש מגעיל אותי שהיא הזמינה את כל הקצינים בשלישות ואפילו לא חייל אחד (אולי חוץ מבחור אחד וותיק מהחדר מחשב שלנו והפקידה של השלישה), וגם את שירן - המחליפה שממלאת את מקומה.

ואפרופו המחליפה של לימור - וול, זו הסיבה העיקרית שבגללה אני די טוחנת עכשיו. הבחורה הזו פשוט וורקוהוליק מטורפת! והיא מחפשת לנו עבודה בנרות! דייייייייי אני לא יכולה יותר איתה!!!!!1 >____________<

אני אמנם החלטתי שמעתה והלאה אני הולכת להיות אדישה לכל דבר שקורה סביבי בבסיס המוזנח והמעפן הזה. וזה אומר: מסדרי נקיון שלא עוברים אף פעם ומשאירים אותנו עד מאוחר למסדר חוזר; ביקורת אכ"א שלא ממש קשורה אלינו ושאנחנו צריכים לעזור לכל אלה שנבדקים בביקורת גם אם אנחנו לא קשורים לזה; עבודה נוספת שלא ממש קשורה ועוד עבודה שמתווספת פתאום.

אבל בחיים, בחיים שלי לא חשבתי שאני אשכרה אשאר בבסיס כדי לעבוד עד שעות מאוחרות כאלה!!

אני יודעת שזה השלב שבו אני אמורה לצעוק בקולי קולות שאני שונאת את הבסיס הזה ומקללת את היום שבו הגעתי אליו ושאני מתחרטת על כל רגע שלא נשארתי בבקו"ם - אבל זה לא יקרה!!!!1

ואתם יודעים למה??? כי אני אוהבת את האנשים שאיתי! ויחסית לבקו"ם ולעובדה שהבסיס אמנם קצת מוזנח - יש לי אחלה של תנאים, הן מבחינת יחסי אנוש, הן מבחינת העבודה והתפקיד שלי והן מבחינת המרחק הפיזי של הבסיס מהבית שלי! (ועוד כמה פלוסים הם העובדה שאני יכולה לפעמים לקמבן חופשים ושאני מרוויחה יותר כסף כי אני בפיקוד העורף ^^ ).

ואתם יודעים מה עוד?? אני החלטתי ש...כן כן - אני רוצה קבע!!!! D:

לא, לא בגלל שפתאום התאהבתי קשות בצבא ולא בגלל שאני רוצה פתאום קריירה צבאית או משהו. אני חושבת שזה יכול להיות משתלם יותר בשבילי מאשר לקרוע את התחת באזרחות כדי לגרד את ה-3000 שקל בחודש, כשפה אני יכולה לעשות הרבה יותר וגם מפרישים לי כספים לביטוח חיים וקרן פנסייה (אני יודעת שזה לא אומר להרבה מכם הרבה, ותאמינו לי שגם לי לא ממש, אבל אני יודעת שאלו דברים בסיסיים שצריכים להתקיים כשאתה עובד).

וגם אם אני אעשה קבע זה לא יהיה להרבה זמן, אולי לשנה מקסימום, וגם אז זה כדי ללמוד בין לבין וכדי לחסוך ללימודים.

יש לי הרבה תוכניות בקשר לזה, ואני לא רוצה אמנם לפתח יותר מדי צפיות, אבל אני יודעת שזה רק יכול לעשות לי טוב.

אני לא אוהבת את הצבא, אני מתעבת אותו, ואני רק סופרת את החודשים והימים שנשארו לי עד השחרור (בקרוב 9), ואני יודעת שזה סותר לגמרי את העובדה שאני מתחרפנת מכמות העבודה שנופלת עליי פתאום. אבל בכל זאת, אני מעדיפה לא להתמרמר מזה ולהביט הלאה - אל מה שמחכה אחרי ה-9 חודש האלה.

נמנמ..בכל מקרה, נפסיק עם האופטימיות הדביקה והקיצ'ית הזאת >>

שירן המחליפה של הממ"גית היא טיפוס דו פרצופי, ואני חושבת שאיכשהו למדתי להסתדר איתה. נדמה לי שאני הבנאדם היחיד שעוד איכשהו שומר על רוגע ושלוות נפש במצב העגום שנקלענו אליו.

יש לי ביקורת ביום ראשון על תפקוד בגיוס חירום וכאלה, ג'וליה (השלישה) החליטה שהיא עושה לנו יום חירום מיוחד בשביל זה כדי לבדוק אם אנחנו באמת יודעים לתפקד טוב בגיוס חירום, ואם לא - סביר להניח שנישפט על התרשלות במילוי תפקיד.

במקרה שלי, זה לא הכי מזיז לי כי גם אם אני מקבלת ריתוק, זה להישאר עד 8 בערב וזה לא כאילו שלא עשיתי את זה כבר בשבועות האחרונים -__-

יש לשירן הזו תכונה מעוותת כזו שאומרת שאם אנחנו טוחנים כל היום עבודה, בלי הפסקה עד 5 וחצי ככה (שמבחינת חוקי מטכ"ל אנחנו אמורים כבר לצאת הביתה בשעה כזו), הכל טוב ויפה אבל תמיד יש עוד עבודה שלדבריה - חשובה מאוד ובלעדיה המרכז גיוס נמצא במצב מסוכן של אי-דיגום חמור וחוסר יכולת לעמוד בגיוס חירום. משמע - פורצת מלחמה פתאום והמרכז גיוס שלנו מתמוטט כי שום דבר לא תקין ואי אפשר לגייס חיילים....פפפט..יא רייט, ומעניין מעוד שעד לפני שהיא הגיעה לפה ועוד בתקופה של המלחמה בצפון המרכז גיוס עמד טוב מאוד במצב הזה >>

קיצקיץ...זה מרגיז כי היא לא מעריכה ממש את המאמצים שלנו ובשעות של אחרי 5 וחצי אנחנו כבר מתחילים להיות עייפים לגמרי ואין כבר כוח לעבוד. אני אישית כבר מתחילה לזרוק זין מכמות העבודה שהיא מנחיתה עלינו, ולא מדובר חלילה במשימות קטנות. ביום רביעי לדוגמא, היא נזכרה פתאום שצריך להדפיס קרוב ל-700 מכתבים עם פקודות קבע לפעילי גיוס שלנו, ומפליא אותי שזה כל כך דחוף ושהפק"ל הזה היה במחשב שלה כל הזמן ועד עכשיו היא לא עשתה עם זה שום דבר >_<"

יש כ"כ הרבה דברים שיכלו לייעל את העבודה שלנו אבל כל החוסר ארגון המשווע הזה שמאפיין כ"כ את הצבא שלנו פשוט הורס הכל.

*אנחה*

בנימה אופטימית זו, אני אפסיק את פריקת העול שלי. אני חושבת שהוצאתי את זה החוצה די טוב ואין לי כוח לטחון מים יותר ממה שטחנתי השבוע. אני מקווה מאוד שבתקופה שאחרי הביקורת היא תעזוב אותנו ותניח לנו לנפשנו עד שלימור תחזור מהחופשת לידה.

אבל אם אני אראה שהמצב לא משתנה ושאני ממשיכה לטחון עד שעות מטורפות כאלה - אני אבקר אצל הקבנוס החביב ולא ארד ממנו עד שאני אקבל פטור לשעות עבודה מקוצרות.

סיונארה~

מאתי

נ.ב: תראו Death Note!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!