נמתחת ופוקחת עייני,
ושואפת פנימה את כל האויר שביכולתי לשאוף.
ונושפת בחוזקה,סנ להזיז הריםעצים ואולי אף עננים.
מחפשת ללא מוצא את עצמי.
סורקת בכל פינה ומנסה למצוא תשובה.
מה אני?במה אני הכי טובה?
כי הזמנים חולפים והימים איתם עוברים ועדיין אין לי טיפת מושג באיזה כיוון אבחר בחיים.
אולי זה נשמע מצחיק ומשעשע כי באמת שאני עוד בחיטולי.
אבל אם כבר מעכשיו אתחיל,ואגיע,יפסיקו לבעור ולקרוא לי מיימי.
מחפשת,עוקבת מנסה כל כך.
מחכה שיגיע זמני שלי.
עד לפעם הבאה,
סתיו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
