ברגעים אחרונים אלו מעיזה לחשוב.
עוזרת אומץ ובונה את התמונה הנחשקת,לי בתוך הראש.
רואה את שרוצה באמת בכל ליבי,בכל כולי
מה חשוב לי באמת,זרד אהוב שלי.
עוצמת עיניים וצופה בהרמוניה,
בחלום הרחוק,טועמת אירוניה.
וזורם בי מין עונג,אנדרנלין אינסופי.
כי הכל כל כך פשוט בתוך הראש שלי.
יד ביד ומטפסים במעלה ההר,
פעם אתה ופעם אני,ובקרוב נגיע לפסגה.
בכל כוחותיי האחרונים אדחוף אותך אל על
ואצפה בך מתרחק,וכל כך מאושר.
מזל גדול שבסיפור הזה ספציפית יכול להיות גם סוף שכולו טוב.
עד לפעם הבאה,
סתיו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
